אין רנד

142 ציטוטים

איניה רנד (1905–1982) הייתה סופרת ופילוסופית רוסייה-אמריקאית, ידועה בעיקר בזכות פיתוחה של האובייקטיביזם – פילוסופיה המשלבת רציונליזם, אינטרס עצמי רציונלי ודגש על זכויות האדם. יצירותיה המפורסמות ביותר, המורשת (The Fountainhead) ואטלס דוקס (Atlas Shrugged), משלבות סיפור עם רעיונותיה הפילוסופיים ותרמו השפעה עמוקה לדיונים פוליטיים ותרבותיים. כתבי רנד ממשיכים להיקרא ולהתווכח בהם עד היום, במיוחד בנושאי חירות, קפיטליזם ואתיקה.

היא חשבה: למשך כמה רגעים, כל עוד המוזיקה נמשכת, מותר להיכנע כליל, לשכוח הכול ופשוט להרשות לעצמך להרגיש.

היא ישבה והאזינה למוזיקה. סימפוניית ניצחון. הצלילים נסקו, הם סיפרו על התרוממות והם גילמו את ההתרוממות, הם היו התמצית והצורה של התנועה מעלה.

פניו לא היו עוינות; הוא לא התחמק ממבטה, הוא ענה לה בפשטות ובצורה ישירה; הוא דיבר כאדם שאין לו מה להסתיר, או להוכיח.

הוא לא נזקק לשום דבר ולא רצה לקנות שום דבר; אך הוא אהב לראות את הסחורה המוצגת, כל סחורה שהיא, כל חפץ שיצרו בני אדם לשימושם של בני אדם.

לוח השנה הזה לא מצא חן בעיניו מהרגע הראשון. הלוח הפריע לו באופן שהוא לא הצליח להסביר או להגדיר.

זאת בדיוק הסכנה באנשים המתווכים. הם לא מתעניינים בעובדות, ברעיונות, בעבודה קשה. הם מתעניינים רק באחרים. הם לא שואלים: 'האם זה נכון?' הם שואלים: 'האם אחרים חושבים שזה נכון?' הם לא שופטים, הם ממחזרים.

קל הרבה יותר לתרום כמה אלפים לצדקה ולחשוב שאתה אצילי, מאשר לבסס את כבודך העצמי על הישגים אמיתיים.

חסידי פולחן האדם הם אלו שרואים את הפוטנציאל הנאצל שטמון באדם ושואפים לממש אותו. שונאי אדם הם מי שרואים בו יצור חסר אונים, מושחת ובזוי, ומשתדלים ככל יכולתם להוכיח זאת.

אלה שמדברים על אהבה בצורה בלתי אחראית הם אלה שמעולם לא חשו בה. הם מרגישים תערובת של סימפטיה, חמלה, איבה ואדישות וקוראים לזה אהבה.

כדי לומר 'אני אוהב אותך', אדם צריך ללמוד קודם כול לומר 'אני'.

אין בנו בושה או חרטה. אנו אומרים לעצמנו כי אנו ניבזים ובוגדים. אך אין הדבר מעיק על מצפוננו, ואין אנו מרגישים פחד בליבנו. נראה לנו שנפשנו בהירה כאגם שאינו מוטרד על ידי איש, ורק השמש מאירה אותו. ובליבנו – משונות דרכי הרשע! – בליבנו נמצאת לראשונה שלווה שלא ידענו זה עשרים שנה.

התחלנו להבין עד מה רב הבלתי ידוע, וכי שנים רבות לא יביאונו לסוף החיפושים. אך לא רצינו להגיע לסוף החיפושים. לא רצינו דבר, רק להיות לבדנו וללמוד, להרגיש שבכל יום מתחדדת הראיה שלנו.

החוקים אוסרים על אדם לכתוב. אלא אם כן המועצה המייעדת מצווה עליו לעשות כן.

אנו חייבים לדעת כי יש ביכולתנו להבין.

איש אינו יכול לומר להם לשם מה עליהם לחיות. איש אינו זכאי לשלול זכות זאת – משום שישנם דברים בבני אדם, בטובים שבנו, העומדים מעל כל המדינות, מעל לכלל הציבור.

כל אדם ישר־לב, כל אדם הראוי לשם 'אדם' , חי למען עצמו בלבד. מי שאיננו חי למען עצמו – אין חייו חיים. את הדבר הזה נבצר מכם לשנות, לא בידכם הוא. כך נולד האדם: לבדו. בשלימותו, מטרה בפני עצמה.

שום מפלגה, שום משטרה חשאית לא תמית בקרבו את הדבר היודע לומר 'אני'.

אני יכול לקבל הכל, פרט למה שנראה הכי פשוט לרוב האנשים, את הכמעט, את אמצע הדרך, את הבערך, את הבין לבין.

מבוגרים שאומרים להם בעקשנות שבגרות פירושה ויתור על הנפש; שביטחון פירושו הפקרת הערכים, ולמעשה איבוד תחושת הערך העצמי. רק מעטים מחזיקים מעמד וממשיכים בדרכם.

אין סתירות. כשאתה מאמין שקיימת סתירה בדוק את הנחותייך, תגלה כי אחת לפחות שגוייה.