סופוקלס

“אָז הִנֵּה אֲנִי, וַאֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת כָּאן עוֹד הַרְבֵּה פָּחוֹת מִמָּה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה אוֹתִי כָּאן.”

“בסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, יִהְיֶה לִי יוֹתֵר זְמַן לְרַצּוֹת אֶת הַמֵּתִים–מֵאֲשֶׁר אֶת הַחַיִּים כָּאן הֲרֵי שָׁם אֶשְׁכַּב לָנֶצַח.”

“ לא לְהִתְאַבֵּל עָלֶיהָ יֵשׁ לְהַשְׁאִירָהּ בְּלִי דִּמְעָה, בְּלִי קֶבֶר.”

“הָבָה נִפְרֹשׂ שִׁכְחָה עַל יְמֵי הַמִּלְחָמָה, הָבָה נְבַקֵּר בְּמִקְדְּשֵׁי הָאֵלִים וְנִרְקֹד עַד אוֹר הַבֹּקֶר.”

“ לכי אם כך אם זו משאת נפשך, את כמרדפת הרוח אבל אין נאמנה ממך לאוהביך.”

“לכל אדם, גם לחכם, אין זו בושה תמיד ללמוד וגם לדעת לוותר.”

“התבונה היא הגדולה שבמתנות שאלוהים נתן לבני האדם.”

“רבים הם פלאי העולם, ואין גדול יותר מאשר האדם.”

“האם אחרי שנים / עוד לא למדת שאין טעם להמציא / סיפוק עקר לזעם מחוסר תכלית?”

“את לא ריחמת / עליו וגם לא על אביו שהולידו!”

“המוות איננו הגרוע מכל הדברים.”

“יראו איפוא חיבה לזה המבקש את חסותן! כי כאן אשהה ולצמיתות.”

“שב כאן על גב הסלע המחוספס הזה, הן כישיש עשית דרך ארוכה.”

“סבלנות לימדו אותי הייסורים, הזמן הממושך ואף סגולות טבעי.”

“מִמִּשְׁכְּבֵי אִמְּךָ אַל עוֹד תּוֹסִיף לִפְחֹד. רַבִּים בְּנֵי אָדָם בַּחֲלוֹמָם רָאוּ, אֲשֶׁר עָלוּ יְצוּעַ אֵם.”

“כִּי מַה יִפְחַד אָדָם, אִם רַק יַד הַמִּקְרֶה תִּמְשֹׁל בַּכֹּל, וְאֵין מֵרֹאשׁ דָּבָר יָדוּעַ? הַחַי כְּהָעוֹלֶה בְיָדוֹ – מֵיטִיב לִחְיוֹת.”

“אֲנִי בְעַצְמִי קַבּוֹתִי אֶת נַפְשִׁי. וּזְרוֹעוֹתַי, אֲשֶׁר הִכּוּהוּ נֶפֶשׁ, מְחִלְלוֹת אִשְׁתּוֹ. הַאִם אֵינֶנִּי זֵד?”

“הָיָה אֲשֶר גִּלָּה לִי: עָתִיד אֲנִי לָשֵׂאת אִמִּי, לְהַחֲיוֹת לִי זֶרַע, לֹא תוּכַל נְשׂא אוֹתוֹ עֵין-אִישׁ, לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ אֶת אָבִי זֶה הוֹלִידָנִי.”

“הוֹי הָאִשָּׁה, לְשֵׁמַע דְּבָרִיִךְ דִּמְיוֹן עִוְעִים תּוֹקְפֵנִי וּמְזַעְזְעֵנִי.”

“גְּזֵרָה הִיא, וְעָתִיד הַמֶּלֶךְ לָמוּת בְּיַד בְּנוֹ, אֲשֶׁר יִוָּלֶד לִי וָלוֹ.”