“בעיניך אלף שנים הן כמו אתמול שעבר, לא יותר מאשמורת בלילה. אתה סוחף את האנשים כמו חלום, כמו עשב הצומח בבוקר. בבוקר הוא צומח ופורח, ובערב הוא קמל ונובל. כך אנו מושמדים באפך, נבהלים בחמתך. אשמתנו גלויה לפניך; סודותינו באור פניך. כל ימינו חולפים באפך. חיינו תמו כגניחה. שנותינו שבעים שנה, או שמונים למי שבכוחם. ורובם הבל וכאב, הם חולפים במהירות ואנחנו איננו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←