“כל עוד הוא שומר כלפי חוץ על מנהגיו של נוצרי, עדיין אפשר לגרום לו לחשוב על עצמו כעל מי שאימץ כמה ידידים ובילויים חדשים, אך שמצבו הרוחני כמעט זהה למה שהיה לפני שישה שבועות. ובעודו חושב כך, [הוא לא יתחרט] על חטא מוגדר, מוכר לגמרי, ... אלא רק [יחוש במעורפל ובאי־נוחות] שהוא לא ממש התנהל היטב לאחרונה... אם תחושה כזאת מורשת לחיות... היא מגבירה את הסלידה מלחשוב על [אלוהים]. לכל בני האדם כמעט בכל הזמנים יש איזו סלידה כזאת; אך כשחשיבה עליו פירושה עמידה מול והעצמה של ענן שלם ומעורפל של אשמה חצי־מודעת, הסלידה הזאת מוכפלת פי עשרה. הם שונאים כל רעיון שמזכיר אותו, כשם שאנשים במצוקה כלכלית שונאים את עצם המראה של פנקס בנק. במצב הזה... [האדם] יאהב פחות ופחות את חובותיו הדתיות. הוא יחשוב עליהן כמה שפחות, ככל שהוא יכול בנימוס לפני כן, וישכח אותן מהר ככל האפשר לאחר שיסתיימו. הוא ירצה שתפילותיו יהיו לא־אמיתיות, שכן לא יפחד מדבר יותר מאשר ממגע ממשי עם [אביו שבשמים]... אי־השקט והסלידה שלו מלהתייצב מולו מנתקים אותו יותר ויותר מכל אושר אמיתי...”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←