אבל, כמובן, מה שהיה חשוב מכול היה השנאה העמוקה שלי לסמכות, האינדיבידואליזם המפלצתי שלי, הפקרותי. שום מילה באוצר המילים שלי לא ביטאה שנאה עמוקה יותר מן המילה התערבות. אבל הנצרות הציבה במרכז את מה שנראה לי אז כמתערב טרנסצנדנטי. אם תמונתה הייתה נכונה, אז שום סוג של "הסכם עם המציאות" לא יכול היה להיות אפשרי לעולם. לא היה שום תחום, אפילו במעמקי הנפש הפנימיים ביותר של האדם (אדרבה, שם פחות מכול), שאפשר היה להקיפו בגדר תיל ולשמור עליו בשלט אין כניסה. וזה מה שרציתי; איזשהו תחום, קטן ככל שיהיה, שעליו יכולתי לומר לכל שאר היצורים, "זה ענייני שלי בלבד.

המקור באנגלית: קרא את המקור ←