“אלוהים, שאינו זקוק לדבר, אוהב אל תוך קיום יצורים מיותרים לחלוטין כדי שיוכל לאהוב אותם ולהביאם לידי שלמות. הוא בורא את היקום, וכבר צופה מראש — או שמא נאמר "רואה"? אין זמנים באלוהים — את ענן הזבובים המזמזם סביב הצלב, את הגב המופשט מן העור הלחוץ אל המוקד הבלתי־אחיד, את המסמרים הננעצים דרך העצבים האמצעיים, את החנק המתחיל שוב ושוב כאשר הגוף נשמט, את העינוי החוזר ונשנה של הגב והזרועות כאשר הוא נמשך שוב ושוב, למען הנשימה, כלפי מעלה. אם יורשה לי להעז בדימוי הביולוגי, אלוהים הוא "מאכסן" היוצר במכוון את הטפילים של עצמו; גורם לנו להיות כדי שנוכל לנצל אותו ו"להפיק ממנו תועלת". כאן מצויה האהבה. זהו התרשים של אהבה עצמה, ממציאת כל האהבות.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←