“בני אדם הם דו-חיים... חצי רוח וחצי חיה... כרוחות הם שייכים לעולם הנצחי, אך כחיות הם שוכנים בזמן. פירוש הדבר הוא שבעוד שרוחם יכולה להיות מכוונת אל מושא נצחי, גופם, תשוקותיהם ודמיונם נתונים לשינוי מתמיד, שכן להיות בזמן משמעו להשתנות. לכן, הקרבה הגדולה ביותר שלהם לקביעות היא תנודה — החזרה החוזרת ונשנית אל רמה שממנה הם שבים ונופלים, רצף של שקעים ופסגות.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←