אני חושב שאני מתחיל להבין מדוע האבל מרגיש כמו מתח. הוא נובע מן התסכול של כל כך הרבה דחפים שהפכו להרגל. מחשבה אחר מחשבה, רגש אחר רגש, מעשה אחר מעשה, היה H. יעדם. עכשיו היעד שלהם איננו עוד. אני ממשיך מתוך הרגל להתאים חץ לקשת ואז אני נזכר ונאלץ להניח את הקשת. כל כך הרבה דרכים מובילות אל H. אני יוצא באחת מהן. אבל עכשיו יש עליה עמדת גבול שאין לעבור אותה. כל כך הרבה דרכים היו פעם, ועכשיו כל כך הרבה דרכי ללא מוצא.

המקור באנגלית: קרא את המקור ←