“אם הכאב לעיתים מנפץ את הסתפקותו העצמית הכוזבת של היצור, הרי שבניסיון או בקורבן עליון הוא מלמד אותו את ההסתפקות העצמית שבאמת צריכה להיות שלו — ה״כוח אשר, אם השמים העניקוהו, אפשר לכנותו שלו״: שכן אז, בהיעדר כל מניעים ותמיכות טבעיים בלבד, הוא פועל בכוח ההוא, ורק בו, אשר אלוהים מעניק לו באמצעות רצונו הכפוף. הרצון האנושי נעשה באמת יוצר ובאמת שלנו כאשר הוא כולו של אלוהים, וזהו אחד מן המובנים הרבים שבהם מי שמאבד את נפשו ימצאנה. בכל שאר המעשים רצוננו ניזון דרך הטבע, כלומר, דרך דברים נבראים אחרים מלבד העצמי — דרך התשוקות שאורגניזם הגוף שלנו ותורשתנו מספקים לנו. כאשר אנו פועלים מעצמנו בלבד, כלומר, מאלוהים שבנו — אנו משתתפים ביצירה, או כלים חיים של הבריאה: ולכן מעשה כזה מפר את הכישוף הלא־יוצר, ב״מלמולי־לאחור של כוח ראוי״, אשר הטיל אדם על מינו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←