“זהו חלק מטבעה של תשוקה אירוטית עזה — בניגוד להתפרצות חולפת של תיאבון — שהיא משמיעה הבטחות נשגבות יותר מכל רגש אחר. אין ספק שכל תשוקותינו משמיעות הבטחות, אך לא באופן כה מרשים. להיות מאוהב כרוך באמונה הכמעט שאין לעמוד בפניה שאדם יוסיף להיות מאוהב עד יום מותו, וכי החזקה באהוב תעניק לא רק אקסטזות תכופות, אלא אושר יציב, פורה, שורשי, לכל החיים. מכאן שנדמה שהכול מונח על הכף. אם נפספס את ההזדמנות הזאת, נחיה לשווא. רק למחשבה על גורל כזה אנו שוקעים במעמקים חסרי תחתית של רחמים עצמיים. למרבה הצער, מתברר לעיתים קרובות שהבטחות אלה אינן נכונות כלל. כל מבוגר מנוסה יודע שזה כך לגבי כל התשוקות האירוטיות (למעט זו שהוא עצמו חש ברגע זה). אנו מנכים בקלות מספקת את היומרות הנצחיות של אהבותיהם של חברינו. אנו יודעים שדברים כאלה לפעמים מחזיקים מעמד — ולפעמים לא. וכאשר הם אכן מחזיקים מעמד, אין זה מפני שבתחילה הבטיחו לעשות כן. כששני אנשים משיגים אושר מתמשך, אין זה רק מפני שהם אוהבים גדולים, אלא מפני שהם גם — עלי לומר זאת בפשטות — אנשים טובים; אנשים מאופקים, נאמנים, הוגנים, ובעלי יכולת הסתגלות הדדית. אם אנו קובעים “זכות לאושר (מיני)” הגוברת על כל כללי ההתנהגות הרגילים, אנו עושים זאת לא בגלל מה שהתשוקה שלנו מתגלה להיות בניסיון, אלא בגלל מה שהיא מתיימרת להיות בעודנו נתונים באחיזתה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←