“איש מעולם לא אמר לי שיגון מרגיש כל כך כמו פחד. אינני מפחד, אבל התחושה היא כמו להיות מפוחד. אותו פרפור בבטן, אותה אי־שקט, אותה פיהוק. אני ממשיך לבלוע. בזמנים אחרים זה מרגיש כמו להיות שיכור קלות, או חבול בראש. יש מעין שמיכה בלתי נראית בין העולם לביני. קשה לי לקלוט מה כל אחד אומר. או אולי, קשה לרצות לקלוט זאת. זה כל כך לא מעניין. ואף על פי כן אני רוצה שהאחרים יהיו סביבי. אני חרד לרגעים שבהם הבית ריק. אילו רק היו מדברים זה עם זה ולא אליי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←