“[השטן ומלאכיו]... שכנעו... בני אדם שתחושה מוזרה, ובדרך כלל קצרת־ימים, שהם קוראים לה "להיות מאוהב" היא הבסיס הראוי היחיד לנישואין; שנישואין יכולים, ואף צריכים, להפוך את ההתרגשות הזאת לקבועה; ושנישואין שאינם עושים זאת שוב אינם מחייבים. רעיון זה [נובע מן] הפרודיה שלהם על רעיון שבא [מאלוהים]... הדברים אמורים להיות רבים, אך איכשהו גם אחד. טובו של עצמי אחד אמור להיות טובו של עצמי אחר. זאת... הוא קורא אהבה, ואת זאת... אפשר לזהות מתחת לכל מה שהוא עושה ואפילו לכל מה שהוא... הוא מכניס אל החומר... את האורגניזם, שבו החלקים [מוצבים בניגוד] לייעודם הטבעי של תחרות, ונעשים לשתף פעולה... ב... בני אדם [אלוהים]... קישר בין חיבה בין הצדדים לבין תשוקה מינית. הוא גם עשה את הצאצאים תלויים בהורים ונתן להורים דחף לתמוך בהם—ובכך יצר את המשפחה, שהיא כמו האורגניזם, [אך] החברים בה מובחנים יותר, אך גם מאוחדים בדרך מודעת ואחראית יותר... [האב שבשמיים] תיאר זוג נשוי כ"בשר אחד." הוא לא אמר "זוג נשוי באושר" או "זוג שהתחתן מפני שהיה מאוהב"...”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←