“אז נפלתי לרגליו וחשבתי: בוודאי זהו שעת המוות, כי האריה (הראוי לכל כבוד) ידע כי עבדתי את טש כל ימי ולא אותו. ואף על פי כן, מוטב לראות את האריה ולמות מאשר להיות טיסרוק של העולם ולחיות ולא לראותו. אך הנשגב כופף את ראשו הזהוב ונגע במצחי בלשונו ואמר: בן, ברוך בואך. אבל אמרתי: אוי אדוני, איני בנך אלא עבד טש. הוא השיב: ילד, כל השירות אשר שירת את טש, אני מחשיבו כשירות שנעשה לי. אז, בכוח תשוקתי הגדולה לחכמה ולהבנה, התגברתי על פחדי ושאלתי את הנשגב ואמרתי: אדוני, האומנם אמת הדבר, כפי שאמר הקוף, שאתה וטאש אחד הם? האריה נהם עד שהארץ רעדה (אך חמתו לא הייתה עלי) ואמר: שקר הוא. לא מפני שהוא ואני אחד, אלא מפני שאנו הפכים, אני נוטל לי את השירותים אשר עשית לו. כי אני והוא ממינים שונים כל כך, שאין שירות שפל שיכול להיעשות לי, ואין שירות שאינו שפל שיכול להיעשות לו. לפיכך, אם איש יישבע בטאש וישמור את שבועתו למען השבועה עצמה, הרי בי הוא נשבע באמת, אף כי אינו יודע זאת, ואני הוא המגמל אותו. ואם איש יעשה אכזריות בשמי, אזי אף אם יאמר את השם אסלן, טאש הוא אשר לו הוא משרת, ועל ידי טאש מעשהו מתקבל. האם אתה מבין, ילד? אמרתי: אדוני, אתה יודע עד כמה אני מבין. אך אמרתי גם (כי האמת כפתה עלי): ובכל זאת חיפשתי את טאש כל ימי. אהובי, אמר הנשגב, אילו לא היה רצונך בי לא היית מחפש זמן רב כל כך ובאמת כל כך. כי כל אחד מוצא את אשר באמת הוא מבקש.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←