“אלה שאינם יכולים לתפוס את הידידות כאהבה ממשית אלא רק כתחפושת או כהרחבה של ארוס, מסגירים את העובדה שמעולם לא היה להם ידיד. שארנו יודעים שאף שאנו יכולים לחוש אהבה ארוטית וידידות כלפי אותו אדם עצמו, הרי שבמובנים מסוימים אין דבר שפחות דומה לידידות מאשר רומן אהבים. אוהבים מדברים תמיד זה עם זה על אהבתם; ידידים כמעט לעולם אינם מדברים על ידידותם. אוהבים נמצאים בדרך כלל פנים אל פנים, שקועים זה בזה; ידידים, זה לצד זה, שקועים באיזה עניין משותף. מעל הכול, ארוס (כל עוד הוא נמשך) הוא בהכרח בין שניים בלבד. אבל שניים, רחוק מלהיות המספר ההכרחי לידידות, אינם אפילו המספר הטוב ביותר. והסיבה לכך חשובה.... בכל אחד מידידיי יש משהו שרק ידיד אחר כלשהו יכול להוציא ממנו במלואו. לבדי איני גדול דיי כדי להפעיל את כל האדם; אני זקוק לאורות אחרים משלי כדי להראות את כל היבטיו... לפיכך ידידות אמיתית היא הפחות קנאית שבאהבות. שני ידידים שמחים שיצטרף אליהם שלישי, ושלושה — רביעי, אם רק החדש כשיר להיות לידיד אמיתי. אז יוכלו לומר, כפי שאומרים הנשמות המבורכות בדנטה, הנה בא מי שירבה את אהבותינו. כי באהבה זו לחלק אין פירושו לגרוע.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←