הליכה ושיחה הן שתי הנאות גדולות מאוד, אבל זו טעות לשלב ביניהן. הרעש שלנו עצמו מוחק את הצלילים ואת הדממות של העולם שבחוץ; ושיחה מובילה כמעט בהכרח לעישון, ואז שלום לטבע ככל שהדבר נוגע לאחד מחושינו. הידיד היחיד שכדאי ללכת עמו הוא מי שחולק בדיוק כה רב את טעמך לכל מצב רוח של הכפר, עד שמבט, עצירה, או לכל היותר דחיפה קלה, מספיקים כדי להבטיח לנו שההנאה משותפת.

המקור באנגלית: קרא את המקור ←