“אנו, לא במטפורה אלא באמת לאמיתה, יצירת אמנות אלוהית, דבר שאלוהים יוצר, ולפיכך דבר שלא יהיה שבע רצון ממנו עד שיהיה לו אופי מסוים. כאן שוב אנו נתקלים במה שכיניתי “המחמאה הבלתי נסבלת”. על סקיצה שנעשתה באגביות כדי לשעשע ילד, אמן אולי לא ישקיע מאמץ רב: הוא עשוי להסתפק בכך שיניח לה להיות, אף שאינה בדיוק כפי שהתכוון שתהיה. אבל על התמונה הגדולה של חייו — היצירה שהוא אוהב, אף שבאופן שונה, בעוצמה שבה גבר אוהב אישה או אם ילד — הוא ישקיע מאמץ אינסופי — וללא ספק, בכך יגרום לתמונה מאמץ אינסופי אילו הייתה בעלת תודעה. אפשר לדמיין תמונה בעלת תודעה, לאחר ששפשפו אותה וגרדו אותה והתחילו אותה מחדש בפעם העשירית, מאחלת שהייתה רק סקיצה זעירה שמלאכתה הושלמה בתוך דקה. באותו אופן, טבעי לנו לאחל שאלוהים היה מייעד לנו גורל פחות מפואר ופחות מפרך; אבל אז אנו מאחלים לא ליותר אהבה אלא לפחות.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←