“[וית'ר] ידע שהכול אבוד. קשה להאמין עד כמה מעט הזיז לו הדבר הזה. מה שבעת נעוריו הרחוקים היה רק דחייה אסתטית מן המציאות הגסה או הוולגרית, העמיק והאפיל, שנה אחר שנה, עד שהפך לסירוב קבוע לכל דבר שהיה, במידה כלשהי, אחר ממנו עצמו. הוא עבר מהגל אל יום, ומשם דרך הפרגמטיזם, ומשם דרך הפוזיטיביזם הלוגי, ולבסוף החוצה אל הריק המוחלט. מצב ההודעתי לא התאים עוד לשום מחשבה שמוחו יכול היה להכיל. הוא רצה בכל לבו שלא תהיה מציאות ושלא תהיה אמת, ועכשיו אפילו קרבת חורבנו שלו לא יכלה להעירו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←