אי אפשר לראות שום דבר כראוי בעוד העיניים שלך מטושטשות מדמעות. ברוב הדברים אי אפשר להשיג את מה שאתה רוצה אם אתה רוצה אותו נואשות מדי: בכל אופן, אי אפשר להפיק ממנו את המיטב. ״עכשיו! בואו נדבר באמת״ משתיק את כולם. ״אני מוכרח לישון טוב הלילה״ מכניס שעות של ערות. משקאות טעימים מתבזבזים על צימאון רעבתני באמת. האם גם כאן עצם עוצמת הגעגוע היא שמורידה את מסך הברזל, שגורמת לנו להרגיש כאילו אנחנו בוהים בריק כשאנחנו חושבים על מתינו? ״מי שמבקש״ (לפחות ״מי שמבקש בלהיטות יתר״) לא מקבל. אולי לא.

המקור באנגלית: קרא את המקור ←