“המשיח הוא ידידנו; הוא גם המלך הצדיק. אלוהים הוא אבינו; הוא גם האדון הריבון. אפשר לומר שהנצרות היא גם דת וגם מערכת יחסים. ייתכן שלעתים קרובות תשמעו את הקלישאה שהיא אינה דת, אלא מערכת יחסים בלבד — שלדעתי היא אמירה עמומה מדי — ל״דת״ היו זה מכבר משמעויות והשלכות שונות, בהתאם למי שואלים או מאיזה מקום באים. בכנות, לפעמים נדמה שנוצרים אוהבים לחשוב שהם מגניבים מדי, חופשיים מדי וקרובים מדי ואישיים מדי עם אלוהים מכדי להיות כמו דתות אחרות. אולי אפשר לטעון כך, אולי זה אכן המצב, שכן כך כתוב: ״אינך עוד עבד לחטא, אלא ילדו של אלוהים.״ לכן אפשר בהחלט לטעון שהנצרות איננה כלל איזו פילוסופיה דהויה שמרכזה אשמה חוקית ושמירה ריקה על כללים, כפי שהמודרניסטים מגדירים לעתים קרובות דת; אף כי לפי הגדרות אחרות אפשר גם להתגאות בכך שהיא ״הדת״ פשוט משום שהיא אמיתית ומיוחדת מכדי להיחשב ״עוד דת אחת״.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←