“לעיניי, העצים תמיד היו הנביאים העמוקים ביותר. אני מכבד אותם כשהם חיים בשבטים ובמשפחות, ביערות ובגנים. ואפילו יותר אני מכבד אותם כשהם עומדים לבד. הם כמו אנשים לבדים. לא כמו אנצ'ליטים שברחו ממחלה או חולשה, אלא כמו גברים גדולים ובודדים, כמו בethoven וניצשה. בענפי העליונים שלהם מתרעש העולם, ושורשיהם מנוחים באינסוף; אך הם אינם מאבדים עצמם שם, הם נלחמים בכל כוח חייהם בדבר אחד בלבד: למלא את עצמם לפי חוקיהם, לבנות את צורתם, לייצג את עצמם. אין דבר קדוש יותר, אין דבר דוגמאי יותר מאשר עץ יפה ובעל. כשעץ נחתך ומגלה את פצע המוות הערום שלו לשמש, ניתן לקרוא את כל סיפור חייו בדיסק הנאור והמכתוב של גזעו: בשרוכי השנים, בפצעיו, בכל המאבק, בכל הסבל, בכל המחלה, בכל השמחה והרווחה כתובים באמת, השנים הצרות”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←