“כשהשמש זורחת נמוכה ואדומה מעל המים, אני מתבוננת אל הים. המים עדיין גבוהים, חומים, מטושטשים בזיכרון של הסערה, ולכן אם יש משהו מתחת, לא אוכלה לדעת. אבל זה חלק מכך – לא לדעת. ההסגרה לאפשרויות מתחת לפני השטח. לא הים הרג את אבי בסופו של דבר. המים קרים כל כך עד שרגליי מתחילים להתקפא כמעט מיד. אני מפשיטה את זרועיי לצדדים ומסגירה את עיניי. אני שומעת את הצליל של המים פוגשים מים. הקריאות החריפות של הציפורים הימיות והגלמוטים על הסלעים בחוף, השאלות החריפות והחסרות האמון של הגלמוטים מעל ראשי. אני רוחשת את ריח האלגה, הדגים והריח החשוך של הציפורים הבונות בחוף. מלח מכסה את שפתיי, מקפיא את ריסיי. אני מרגישה את הקור דוחק בגופי. החול מתחלף ומסיס מתחת”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←