“כאשר עצים גדולים נופלים כאשר עצים גדולים נופלים, סלעים בגבעות רחוקות רועדים, אריות מתקפלים בעשבים הגבוהים, ואפילו פילים מזדחלים אל הבטחה של ביטחון. כאשר עצים גדולים נופלים ביערות, דברים קטנים נסוגים אל הדממה, וחושיהם נשחקים מעבר לפחד. כאשר נשמות גדולות מתות, האוויר סביבנו נעשה קל, דליל, סטרילי. אנו נושמים, לרגע. עינינו, לרגע, רואות בבהירות פוגעת. זיכרוננו, שהושחז לפתע, בוחן, מכרסם במילים טובות שלא נאמרו, בטיולים שהובטחו ולא יצאו אל הפועל. נשמות גדולות מתות ו מציאותנו, הקשורה בהן, נוטשת אותנו. נשמותינו, התלויות בגידולן, מצטמקות כעת, נבולות. מוחותינו, שנוצרו והושפעו מן הזוהר שלהן, נושרים. אין אנו כה משוגעים כפי שאנו מצומצמים אל הבורות הבלתי ניתנת לביטוי של מערות חשוכות וקרות. וכאשר נשמות גדולות מתות, לאחר זמן מה פורח השלום, לאט ותמיד באופן לא סדיר. חללים מתמלאים בסוג של רטט חשמלי מרגיע. חושינו, משוקמים, לעולם לא יהיו כשהיו, לוחשים לנו. הן התקיימו. הן התקיימו. אנו יכולים להיות. להיות ולהיות טובים יותר. כי הן התקיימו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←