“אני כותב כדי למצוא כוח. אני כותב כדי להפוך לאדם שמתחבא בתוכי. אני כותב כדי להאיר לאחרים את הדרך בתוך החושך. אני כותב כדי שיראו וישמעו אותי. אני כותב כדי להיות קרוב לאנשים שאני אוהב. אני כותב במקרה, מתוך דחף, במכוון ובכל מקום שיש בו דף. אני כותב כי הלב שלי מדבר שפה אחרת שמישהו חייב לשמוע. אני כותב מעבר למבוכה שבחשיפה. אני כותב כי צביעות לא צריכה תשובות, היא צריכה שאלות כדי להחלים. אני כותב את עצמי מחוץ לסיוטים. אני כותב כי אני נוסטלגי, רומנטי ודורש סופים טובים. אני כותב כדי לזכור. אני כותב בידיעה שלא תמיד יתנהלו שיחות. אני כותב כי דיבור אי אפשר לקרוא שוב. אני כותב כדי להרגיע מוח שדוהר. אני כותב כי אפשר לשחק על הדף כמו ילד שנשאר לבד בחול. אני כותב כי הרגשות שלי שייכים לירח; גאות ושפל. אני כותב בידיעה שאמעד על המילים שלי, אבל אף אחד לא יגיד שזה נמשך זמן רב. אני כותב כי אני רוצה לצבוע את העולם כמו שאני חושב שאהבה צריכה להיראות. אני כותב כדי להשאיר מורשת. אני כותב כדי לעשות סדר בטירוף. אני כותב בידיעה שהמילים שלי יהרגו אותי, שמבקרים ינעצו בי סכינים, ושאי-הבנה והבנה כאחד יצלבו אותי. אני כותב בשביל השונאים, האוהבים, הבודדים, שבורי הלב והחולמים. אני כותב כי יום אחד מישהו יגיד לי שהרגשות שלי לא היו בזבוז של זמן. אני כותב כי אלוהים אוהב סיפורים. אני כותב כי יום אחד אני כבר לא אהיה כאן, אבל מה שהאמנתי והרגשתי ימשיך לחיות.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←