בימים אלה אני מנסה לסווג את המחשבות שלי לשתי קטגוריות: "דברים שאני יכולה לשנות" ו"דברים שאני לא יכולה." נראה שזה עוזר לי למיין מה באמת צריך להדאיג אותי. אבל הנה אני שוב, מתכננת יתר על המידה ומארגנת יתר על המידה את החשיבה היתר שלי! אני כותבת שירים על ההרפתקאות שלי ועל ההרפתקאות הכושלות שלי, שרובן עוסקות באהבה. אהבה היא עניין מסובך. אבל אם היא לא הייתה כזאת, לא הייתי כל כך מוקסמת ממנה. לאחרונה הגעתי לתובנה נפלאה שהופכת אותי למרתקת ממנה עוד יותר: אין לי מושג מה אני עושה כשזה מגיע לאהבה. אף אחד לא יודע! אין לזה דפוס, חוץ מזה שזה קורה לכולנו, כמובן. אני לא יכולה לתכנן את זה. אני לא יכולה לחזות איך זה ייגמר. כי אהבה היא בלתי צפויה והיא מתסכלת והיא טרגית והיא יפהפייה. ואף על פי שאין שום דרך להרגיש שאני מומחית בזה, זה שווה כתיבת שירים עליו — יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי.

המקור באנגלית: קרא את המקור ←