“לא עוד תשובות קלות. שיידעו קצינינו מה כוונתנו. אני אפרש למלכה את סיבת דחיפותנו ואשיג את רשותה להיפרד. כי לא רק מותה של פולוויה, במגעים דוחקים יותר, מדבר אלינו בחוזקה, אלא גם המכתבים של רבים מידידינו המתכננים ברומא מפצירים בנו בבית. סקסטוס פומפיוס קרא תיגר על קיסר ומצווה על שלטון הים. עמנו החלקלק, שאהבתו לעולם אינה נקשרת אל הראוי לה עד שזכויותיו כבר חלפו, מתחיל להטיל את פומפיוס הגדול ואת כל כבודותיו על בנו, אשר - נישא בשם ובכוח, ונישא מהם אף יותר בדם ובחיים - ניצב לצד החייל הראשי; ואיכותו, אם תוסיף להתקדם, עלולה לסכן את צדי העולם. הרבה מתהווה, אשר, כמו שערו של הסוס, יש בו עדיין רק חיים ולא ארס של נחש.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←