“הו, לוּ מוּזָה של אש, שתעלה אל שמי ההמצאה הבהירים ביותר, ממלכה לבמה, נסיכים לשחק ומלכים להתבונן במחזה המתנשא! אז היה הארי הלוחמני, כמוהו עצמו, לובש את דמות מארס; ובעקבותיו, כבולים ככלבים, היה הרעב, החרב והאש מתכופפים לחפש להם תעסוקה. אך מחילה, ואדונים נכבדים כולם, הרוחות הדלות, שלא העזו על במה עלובה זו להציג מושא כה גדול: האם תא ההיאבק הזה יכול להכיל את שדות צרפת האדירים? או שמא נוכל לדחוס בתוך ה-O העץ הזה את הקסדות עצמן שהטילו אימה על האוויר באז'נקור? הו, מחילה! שכן דמות עקומה עשויה להעיד במקום קטן על מיליון; ואתם, אפסים לחשבון הגדול הזה, הפעילו את כוחות דמיונכם. דמיינו שבתוך חגורת החומות הללו כלואות עתה שתי ממלכות אדירות, שחזיתותיהן הגבוהות, הזקופות והמתנשאות מופרדות זו מזו בידי האוקיינוס הצר והמסוכן: השלימו את חסרונותינו במחשבותיכם; חלקו אדם לאלף חלקים, ועשו עוצמה מדומה; חשבו, כשאנו מדברים על סוסים, כי אתם רואים אותם מטביעים את פרסותיהם הגאות באדמה הקולטת; כי מחשבותיכם הן עתה שצריכות להלביש את מלכינו, להוליכם הנה והנה; לקפוץ מעל זמנים, ולהפוך את הישגן של שנים רבות לשעון חול: ולשם כך, קבלו אותי, מקהלה, אל ההיסטוריה הזאת; אשר, כפרולוג, מבקשת בענווה את סבלנותכם, להאזין ברכות, לשפוט בחביבות, את מחזנו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←