דדה בגוואן

“מה התועלת בכלים [מעשים דתיים] אם אינם מסייעים לאדם להשיג את מטרתו?”

“כעס-גאווה-רמייה-חמדנות; הם אלה שגורמים לך כאב ורק הם אויביך. אין אויב אחר שם בחוץ. יש רק נימיט (עושה ראייתי) בחוץ. ראייה שגויה גורמת לך להאשים את הנימיט. כשאתה משיג את האמונה הנכונה (סמקט), דע שמצאת את הפתרון.”

“כל עוד הקשאים (כעס, גאווה, מרמה, חמדנות) אינם נעלמים, לא השגת אפילו במעט את דתו של אלוהים. דתם של הויתארגים [הנאורים] פירושה היעדר קשאים (כעס, גאווה, מרמה, חמדנות).”

“אלה כולם ‘רוחות’. אם אתה מפחד, הרוחות יאחזו בך. אם יש פחד פנימי של ‘מה אם יתלו אותי?’; אז צריך לומר, ‘כן, זה נכון’. הנשמה לעולם אינה יכולה להיתלות; שום דבר [עולמי] אינו יכול לגעת בנשמה. כל המעשים הם של הפודגל (חומר; לא-עצמי). החבל לתלייה הוא פודגל וגם זה שעושה את התלייה (התליין) הוא פודגל. הנשמה מעולם לא נתלתה. [העובדה] הזאת אינה מתיישבת עם ראייתו ולכן יש לו פחד. אבל ברגע שראייתו נעשית כמו זו של הגנאני [הנאור], אז זה נגמר! לשם כך צריך להישאר בקשר עם הגנאני [הנאור].”

“אם אנחנו רוצים להיות חופשיים [להשתחרר], אל נתחרה. כל עוד יש תחרות, האדם האחר יסתיר את פגמיו ואנחנו נסתיר את שלנו.”

“דיכאון מתעורר כאשר אדם משתמש בכוחו ובסמכותו. כל סמכות שישנה, היא נועדה כדי להעניק אושר לאחרים. סמכות נועדה להעניק אושר לאחרים, אפילו לאלה שאשמים בכך שעשו רע.”

“רק אלה שאיתם קשרת חשבונות קארמיים, בחיים הקודמים, יוכלו לחיות איתך יחד.”

“כל עוד האגואיזם חי, ה״שלי״ נשאר בתוך העצמי”

“גם בהשפעת קארמה המולידה חוויה נעימה (שאטה ודאניה) וגם בהשפעת קארמה המולידה חוויה בלתי נעימה (אשאטה-ודאניה), אכן יש בערה פנימית מתמדת (אנטרדאה, סבל פנימי). אך משום שיש לאדם מורצ’ה (שקיעה/היקסמות עולמית עקב השקפה עולמית מוטעית), הוא אינו מבחין בכך; הוא נשאר במצב הדומה לחוסר הכרה.”

“מי שפיתח לעצמו הרגל לקבל הרבה כבוד מאחרים [להתענג על גאווה], ייתפס בפח.”

“לאחר שבא לידי צורת החיים האנושית, אם האדם נשאר כעצמי [נשמה] ואינו מתערב בקארמות המתפרקות, הוא אכן ילך למוקשה. ואם הוא מתערב, הוא יתגלגל בצורת חיים אחרת.”

“אם אתה אומר שקיבלת עליך את התבוסה, העולם יניח לך. ״אנחנו״ גילינו זאת. כי ניסינו לגבור על העולם, ובכך נאלצנו לעבור גלגולים רבים. ובסוף אמרתי שהכרתי בתבוסה והתיישבתי.”

“מערכות היחסים של החיים העולמיים הן של אנוכיות. כל מערכות היחסים הן יחסיות (זמניות). רק מערכת היחסים עם הגנאני פורוש [הנאור] היא אמיתית. יש לו חמלה אינסופית כלפיך. הוא נעשה אחד עם נשמתו [אטמה סווארופ] ולכן הוא מעלה את כל הפתרונות שלך (ומשחרר אותך).”

“צריך לדעת רק זאת: אם תפריד בין ״אני״ ל״שלי״, תדע את כל הכתבים! ואז כל היקום יהיה ידוע לך!”

“קרופה (חסד אלוהי) פירושה ‘בכל פעם בכנות’. מבלי להפוך ראוי לקרופה ניימיטיק (חסד לכאורה), אי אפשר להשיג את הנישצ’אי (ההכרה שאני נשמה טהורה). אפילו בדרך הקראמית (צעד אחר צעד), יש ניימיטק קרופה. ‘אנחנו’ מרעיפים חסד מיוחד. ‘החסד שלנו’ יורד על אדם בשל ענווה מוחלטת. הדבר היחיד הנדרש הוא ‘כנות מלאה’.”

“התשוקות מתעוררות משום שלא נעשו פראטיאקיאן [החלטות שלא לחזור על הטעות]. הדבר עולה בזיכרון משום שלא נעשו פראטיקרמן [חרטות].”

“הנפש, הדיבור והגוף נשארים ״אפקטיביים״, גם הסביבה החיצונית היא ״אפקטיבית״, וכאשר העצמי (הנשמה) נשאר ״לא-אפקטיבי״; זהו המצב העליון!”

“כל העולם מאמין שעשיית מעשים טובים היא דהרמה (דת). עשיית מעשים טובים ידועה כלאוקיק דהרמה (דת עולמית, אותה דת שאינה מובילה אותנו למימוש העצמי אלא קושרת קארמות של זכות).”

“אם מישהו אומר, "הגְנאני פּוּרוּש שמח ב'ממשי' אבל שמח או לא שמח ב'יחסי'", אז הייתי אומר, "לא, הגְנאני פּוּרוּש יודע את ה'יחסי' כ'יחסי', ולכן הוא שמח גם ב'יחסי'.”

“דת [דהרמה] פירושה לעשות טוב לאחרים, ואי-דת [אדהרמה] פירושה לפגוע באחרים. לזה מתייחסים כדת-אי-דת [דהרמה-אדהרמה]. המדע הוא להתעלות מעל דת ואי-דת.”