חרדה
173 ציטוטים — עמוד 2 מתוך 9
“חרדה ופחד מדחייה, תמיד היו הרוצחים של החלומות שלנו........נשמע כאילו הסיפור הזה כבר סופר על ידי?”
דיית בנגר“מה שאתה מעניק לו משמעות הוא מה שגורם לרגש שלך. לפני שאתה מגיב, דע מדוע אתה מעניק למשהו כל כך הרבה אנרגיה או פחד. כשאתה מתחיל להבין מדוע אתה מעניק לדברים משמעות, אתה יכול להתחיל לשנות את האופן שבו אתה מגיב ואת הסיבה שבגללה אתה עושה את מה שאתה עושה.”
שאנון אלדר“את מתעוררת מלאה אימה. אין לכך שום סיבה נראית לעין. אור הבוקר מסתנן דרך החלון, יש ציוץ ציפורים, ואת לא מצליחה לקום מהמיטה. זה משהו בסדינים המקומטים הנשפכים מעבר לקצה כמו עלוות ג'ונגל, בכפכפי הטרי הפוערים את פיותיהם הוורודים הכהים לרגלייך, בארוחת הבוקר הבלתי נראית — חלק ממנה במקרר, שאת אינך מעזה לפתוח — לא תעזי לאכול. מה מונע ממך? העתיד. זמן העתיד, עצום כמו החלל החיצון. את עלולה ללכת בו לאיבוד. לא. שום דבר פשוט כל כך. העבר, צפיפותו והאירועים הטבועים בו לוחצים אותך מטה, כמו מי ים, כמו ג'לטין הממלא את ריאותייך במקום אוויר. שכחי את כל זה ובואי נקום. נסי להזיז את זרועך. נסי להזיז את ראשך. העמידי פנים שהבית עולה באש ושאת חייבת לרוץ או להישרף. לא, זה חסר תועלת. זה מעולם לא עבד קודם. מאין זה בא, ההד הזה, הלא הגדול הזה המקיף אותך, שקט כמו קפלי הווילונות הצהובים, אילם כמו הקערה המקסיקנית העליזה עם מטענה של פרחים חנוטים? (בחרת את צבעי השמש, לא את הניטרלים היבשים של הצל. אלוהים יודע שניסית.) ועכשיו הנה אחת טובה: את שוכבת על ערש דווי. נותרה לך שעה לחיות. את מי, בדיוק, היית צריכה כל השנים האלה לסלוח?”
מרגרט אטווד“הדבר החשוב ביותר הוא לא לחשוב יותר מדי על עצמך. לחקור בכנות את ההאשמה; אך לא בקפדנות יתרה, לא בחרדה רבה מדי. בשום אופן לא להשיב מלחמה שערה על ידי מעבר לקיצוניות האחרת — לחשוב יותר מדי.”
וירג'יניה וולף“נשים מועצמות 101: נשים אמיתיות לא מספרות לעולם או מרמזות על כך בפינטרסט, בפייסבוק או בכל פלטפורמת מדיה חברתית אחרת שהן נמצאות במערכת יחסים נוראית. זה לא מכבד את האדם שאת אומרת שאת אוהבת. בנוסף, זה פוגע בעצמך. שאלי את עצמך את השאלות האלה: מה אם כל מי שאת מכירה היה קורא את זה? האם בן או בת הזוג שלך היו כועסים או מושפלים? למה את מפרסמת את זה (רחמים, חרדה, פחד, ייאוש, חוסר בגרות)? ולמה את רוצה שאנשים ידעו?”
שאנון אלדר“הנשימה היא השתתפותנו בריקוד הקוסמי. כאשר נשימתנו בהרמוניה, הקוסמוס מזין אותנו בכל מובן.”
אמיתי ריי“אולי תתחתן עם מיס גריי בגלל חמש־עשרה הפאונד שלה, אבל תמיד תהיה וילובי שלי. הסיוט שלי. הצער שלי. העבר שלי. הטעות שלי. החרטה שלי. האהבה שלי.”
שאנון אלדר“חרדה אינה מסלקת את הלחץ; היא רק מעצימה אותו. אם תקבל שינויים באופטימיות ובאהבה, החרדה תימס ותיעלם.”
דֶבַּשִּׂש מְרִידָה“כוכבו של אלוהים הבטיח שלום לכל העולם... לעתים קרובות מדי כוכביו הסינתטיים של האדם מביאים פחד וחרדה. גן העדן שלנו, המלא בגאדג'טים, התלוי בגיהינום של חוסר ביטחון בינלאומי, בוודאי אינו מציע לנו את האושר שעליו חלם המאה האחרונה. אבל עדיין יש כוכב בשמיים.”
בילי גריימס“כשאתה מתבייש, אתה פשוט חושב על עצמך. תפסיק עם זה. צא מעצמך.”
קמאנד קג'ורי“שמור את הבעיות שלך לעצמך; אם זה יותר מדי בשבילך, הרוג אותן לאט עד שהן ייעלמו מחייך.”
מיכאל באסי ג'ונסון“היסטוריונים כנראה יקראו לתקופתנו "עידן החרדה". חרדה היא התוצאה הטבעית כאשר תקוותינו ממוקדות בכל דבר שאינו אלוהים ורצונו עבורנו.”
בילי גריימס“כדי לכבוש את החרדה, אהב הכול ואל תפחד מכלום.”
דֶבַּשִּׂש מְרִידָה“האמין בעצמך ושחרר את עצמך מן החרדה המיותרת של תחושת חוסר היכולת. הנח לדאגה בצד וחיה בתקווה שהשליטה שלך אינה נקבעת על ידי דעותיהם השליליות של אנשים!”
ישראלמור אייבור“המחיר ששילמנו על הציפייה להיות הרבה יותר ממה שהיו אבותינו הוא חרדה מתמדת מכך שאנו רחוקים מלהיות כל מה שיכולנו להיות.”
אלן דה בוטון“אם אתה מתאמץ יתר על המידה להשיג אושר, אתה עושה את זה לא נכון!”
שאנון אלדר“לעולם אל תהיה חרד לשמור על המעמד שאתה מחזיק בו. היה חרד לשמור על אופייך הטוב, ולעולם לא תאבד את השפעת המנהיגות שלך!”
ישראלמור אייבור“תמיד יש דברים מסוימים שהם ודאיים ודברים מסוימים שהם בלתי־ודאיים שעלינו לחשוב עליהם בכל יום, וכאשר אלה יחלפו, תמיד יהיה משהו לחשוב עליו”
ארנסט אג'ימנג יבווה“אלה הם השאפתנים והדחפנים ביותר מבינינו הזקוקים ביותר לכך שתקוותינו הפזיזות יושתקו באמצעות טבילות מעמיקות בחשכה שהדתות חקרו. זהו סדר עדיפות מיוחד לאמריקאים החילונים, אולי האנשים החרדים והמאוכזבים ביותר עלי אדמות, משום שאומה זו מחדירה בהם את התקוות הקיצוניות ביותר לגבי מה שיוכלו אולי להשיג בחיי העבודה שלהם ובמערכות היחסים שלהם.”
אלן דה בוטון“ענני דמדומים כהים כיסו את האופק. צל מוזר, המתקרב עוד ועוד, הלך והתפשט לאטו על בני האדם, על הדברים, על הרעיונות; צל שבא מן הזעם ומן המערכות. כל מה שנחנק בחיפזון החל להתעורר ולתסוס. לעיתים נשימתו של האיש הישר נעתקה, כה רב היה הבלבול באוויר ההוא, שבו התערבבו סופיזמים עם אמיתות. המוחות רעדו בחרדת החברה כעלים לקראת הסערה. המתח החשמלי היה כה גדול, עד שבכמה רגעים כל עובר אורח מקרי, מחשבה לא נודעת, הבזיקה. ואז שבה ונפלה חשכת הדמדומים. לפרקים, רעמים עמוקים וקודרים אפשרו לבני האדם לשפוט את כמות הברק שבענן.”
ויקטור יוגו