גבולות

“אנשים שאוחזים בשנאה זמן רב כל כך עושים זאת משום שהם רוצים להימנע מלהתמודד עם הכאב שלהם. הם מאמינים בטעות שאם יסלחו, הם נותנים לאויב שלהם לחשוב שהם שטיח כניסה. מה שהם אינם מבינים הוא שאי אפשר לבודד שנאה או לכבות אותה. היא מתבטאת בבריאות שלהם, בבחירות שלהם ובמערכות האמונה שלהם. הערכים שלהם והאמונות הדתיות שלהם עושים התאמות כדי להצדיק את הרגשות השליליים שלהם. בדומה לתוכנה זדונית שמדביקה כונן קשיח, רוחם נעשית לאט לאט מושחתת והם עושים בחירות שאינן הגיוניות לאחרים. שנאה שלא מטפלים בה תקריס את רוחו של אדם. הדבר היחיד שהוא או היא יכולים לעשות הוא לאתחל, על ידי תיקון עצמם, לא אחרים. ייתכן שזה ידרוש התקנת חומת אש של גבולות או בקרת הורים על הרגשות שלהם. בלי קשר לגישה, כולנו מחוברים ב"רשת החיים" הזאת, וכל אחד מאיתנו אחראי לנקות את הרישום הרוחני שלנו.”

“העולם יראה שלום אמיתי כאשר לא יהיו גבולות של דת, והדת של כולם תהיה אהבה טהורה ובלתי מותנית”

“במקביל לרוך ולאכזריות, מפלי העונג והכאב קשורים זה בזה. תחושות מכאיבות ומענגות מלמדות אותנו על גבולותינו הגופניים. כרטיס הניקוד המצטבר של כאב גופני ושל תחושות עונג מגדיר את העצמי המתפתח. מנגנוני השעון הפנימיים שלנו, המורכבים מזיכרונות של זמנים עברו, מכאיבים ומענגים כאחד, מספקים לכל אחד מאיתנו אוטוביוגרפיה רגשית רבת-משמעות. מה שאנו זוכרים בעיקר – כאב או עונג – הוא חושפני. גם האופן שבו אנו פועלים באדיבות וברוך לב, או בקשיות לב ובאכזריות, הוא חושפני באותה מידה.”

“כדי לממש את האמת, עליך לחצות את הגבולות של כל הדתות והנביאים.”

“רק המשיח יכול לענות על הצרכים העמוקים ביותר של עולמנו ושל לבנו. רק המשיח לבדו יכול להביא שלום מתמשך—שלום עם אלוהים, שלום בין בני אדם ואומות, ושלום בתוך לבנו. הוא חורג מעבר לגבולות הפוליטיים והחברתיים של עולמנו.”

“לתפילות אין גבולות. הן יכולות לזנק על פני מיילים ויבשות ולהיות מתורגמות מיידית לכל שפה.”

“אני מודע לכך שאני מנסה למתוח את גבולות הכתיבה העיונית. תמיד הפתיע אותי עד כמה מעט תשומת לב מקדישים כותבי עיון רבים להיבטים הפורמליים של עבודתם.”

“לפעמים, אדם לא מחפש להעלות את רמת החיים, המעמד או האגו שלו כשהוא מתאהב. לפעמים, הוא פשוט רוצה את אותו אדם מיוחד שהוא בדיוק כמוהו. האדם האחד שבאמת מבין איך הוא סובל, כי גם הוא עבר את זה. הוא רוצה להתעורר לצד מישהו שמכיר את המאבקים שלו מקרוב. הוא רוצה שותף שלא אומר שהוא מבין, אלא מישהו שיודע, חי את זה ושרד את זה. הוא מחפש את האדם הזה כל חייו כי הוא מרגיש לבד ולא מובן. נמאס לו מאנשים שאומרים לו לא לדאוג לאנשים אחרים, כשזה לא מי שאלוהים יצר אותו להיות. עומק נשמתו לא יכול להיענות על ידי בן זוגו שעומד למעלה ומביט מלמעלה. הוא רוצה לחזור הביתה אל ה״סוג שלו״—האדם שרץ באותם מסדרונות אפלים שבהם הוא עצמו נדד במחשבתו. הוא רוצה לבנות חיים עם מישהו שלעולם לא ישבור את לבו, לא ידחוף אותו ממנו או יוותר עליו. הוא לא רוצה את האדם שחייב לנצח. הוא רוצה את המציל שהיה בגבולות הפחדניים של לבו, אבל יודע את הדרך חזרה אל החיים. כשהם יפגשו את האדם הזה, הם לעולם לא ישכחו אותו, כי הוא ייכנס לחייהם עם כל האש שיש בו ולעולם לא יעזוב את נשמתם.”

“אין גבול או מחסום מקיפים את לבו של אדם שאוהב את עצמו ואת האחרים”

“כדי למצוא יופי, הבט מעבר לגבולות ההתאמה לנורמות.”

“כאשר מלמדים מישהו גבול, הוא לומד פחות מאכיפת הגבול, ויותר מן האופן שבו הגבול נקבע.”

“גבולות וניהול סיכונים הם חלקים חשובים מאוד בחיים בריאים וחיוביים.”

“לכל דבר יש גבולות. כך גם לגבי המחשבה. אין לחשוש מגבולות, אבל אין לפחד גם מלשבור אותם. זה הדבר החשוב ביותר אם אתה רוצה להיות חופשי: כבוד לגבולות ותסכול מהם.”

“היה כנה עם מי שאתה, עם מה שאתה רוצה ועם איך שאתה רוצה שיתייחסו אליך. גבולות מפחידים רק את האנשים שלא נועדו להיות בחייך.”

“אם אלוהים לא היה רוצה שאחצה גבולות, אז הוא לא היה הופך אותי לסופרת.”

“צעד מעבר למסגרות ולגבולות, כי לאדם צר אופקים יש גבולות חשיבה כאלה: אני לא יכול, אבל אני חייב”

“אנשים שאיבדו שליטה זקוקים נואשות לראות את הגבולות הבריאים שלך בפעולה כדי ללמוד מהדוגמה שלך.”

“אם אינך מצליח לדעת כיצד לנוע עם אנשים בלי משמעת רגשית, ודאי תהפוך לצבען של רגשותיהם בכל פעם שהם חוצים את גבולות רגשותיהם כדי להציג את הצבע האמיתי והנכון של רגשותיהם”

“אני אינסופי. אני יוצר את הגבולות שלי רק במחשבותיי.”

“היא ידעה שהגיע הזמן, למה — זו הייתה התעלומה, אבל ממוקדת; היא נשארה. היא הפנתה את גבה לכל דבר שכבר לא שירת את החוזקות שלה ולא לימד אותה את הלקחים החיוניים שלה דרך החולשות שלה. היא אמרה לא בלי הסבר והחזירה את האישור לעצמה, ממש כמו מקומות חניה. היא הייתה עזה אך עדינה ואותנטית בגישתה לחיים, גם אם פירוש הדבר היה לעמוד לבדה. היא ידעה שהימים הקשים לא הסתיימו, אבל עמדה בגאווה על כך שכבר שרדה כמה מן הגרועים שבהם. היא צחקה בעיצומו של סיוט מנטלי ואספה את ערכה מכל חלקי עצמה שהחזיקו אותה יחד לאורך השנים. היא ידעה שהגיע הזמן למה — זו הייתה התעלומה, אבל ממוקדת; היא נשארה. היא למדה שאימהוּת העניקה אהבה ללא תנאי, שאין לה גבולות, שהיא טהורה בכל צורותיה. משפחה היא קשרים נדירים. חברויות הן כמו נעליים, לא כולן יתאימו, אבל כשחלקן כן — זה כאילו זכית בלוטו. היא למדה שכל אהבה הייתה שונה וכמה חשוב היה לשמור על ליבה פתוח לאפשרות שתוכל לחוות אותה עוד פעם אחת בלבד.”