מכתבים

“אכן, הלוואי שלא עשיתי אלף נוספים. גם עכשיו אני מקלל את היום — ואף על פי כן, אני חושב, מעטים באים בגבול קללתי — שבהם לא עשיתי איזו רעה נוראה, כגון להרוג אדם, או לתכנן את מותו, לאנוס נערה, או לרקום את הדרך לעשות זאת, להאשים איזה חף מפשע ולהישבע לשקר, להטיל איבה קטלנית בין שני ידידים, לגרום לבהמותיהם של עניים לשבור את מפרקתן; להצית אסמים וערימות חציר בלילה, ולצוות על בעליהם לכבותם בדמעותיהם. פעמים רבות חפרתי גופות מן הקברים, והעמדתי אותן זקופות על סף דלתותיהם של ידידיהן היקרים, דווקא כשכמעט נשכחו צעריהם; ועל עורן, כמו על קליפת עצים, חרטתי בסכיני באותיות רומיות: "אל ינבול צערכם, אף כי אני מת." נו, עשיתי אלף מעשים נוראים כאלה ברצון כשם שאדם הורג זבוב, ואין דבר שמצער אותי באמת מלבב אלא שאיני יכול לעשות עוד עשרת אלפים נוספים.”

“אני מקבל מכתבים רבים מדי יום מאנשים שהתחתנו משום שרצו לספק את הצרכים האנוכיים שלהם, ורק מאוחר יותר באו להבין שזה לא עובד.”

“כתביי הם מכתבי אל היקום, שאהב אותי כמו אם.”

“חיבוק בכל יום המעורבב עם רק ארבע אותיות מתוקות הופך את החיים לשמחים”

“למילים יש כוח, אתה מבין? זה טבעם של היקום שלנו. הספרייה שלנו עצמה מעוותת זמן ומרחב בקנה מידה די גדול. ובכן, כשהדואר התחיל לצבור מכתבים, הוא אִחסן מילים. למעשה, מה שנוצר היה מה שאנו מכנים גווייסה, קבר של מילים חיות.”

“לא עוד תשובות קלות. שיידעו קצינינו מה כוונתנו. אני אחשוף למלכה את סיבת דחיפותנו ואבקש את רשותה להיפרד. כי לא רק מותה של פולביה, בדחיפות רבה יותר, מדבר אלינו בעוז, אלא גם מכתביהם של רבים מידידינו המתכננים ברומא מפצירים בנו בבית. סקסטוס פומפיוס קרא תיגר על קיסר ומצווה על שלטון הים. עמנו החלקלק, שאהבתו לעולם אינה נקשרת אל הראוי לה עד שזכויותיו כבר חלפו, מתחיל להטיל את פומפיוס הגדול ואת כל כבודותיו על בנו, אשר - נישא בשם ובכוח, ונישא מהם אף יותר בדם ובחיים - קם למען החייל הראשי; שאיכותו, אם תוסיף להתקדם, עלולה לסכן את קצות העולם. הרבה מתהווה, אשר, כעין שערו של הסוס, יש בו עדיין רק חיים ולא ארס של נחש.”

“הם אומרים שתקשורת מיידית אינה תקשורת כלל, אלא רק הפגזה קדחתנית, זניחה ומטלטלת עצבים של קלישאות, איומים, אופנות חולפות, גינונים, גיבוב ופרסומות. ואולם, מי לא נאחז בכתוב, בציטוט, באמירה, ורק כדי להיתקל לבסוף בביטוי המפתח שהביא את כל הדברים לנקודת מפנה? הדרשות והנאומים הגדולים ביותר הורכבו יחדיו ממחשבות מאירות שהניעו בני אדם להתעלות מעל שגרתיותם שלהם. זהו הקסם הנוצץ של אותיות היוצרות מילים, ושל המילים הללו המתנגשות בתשוקה, שהופך אמירות לחוכמה.”

“כמה מהמכתבים קורעי הלב ביותר שאני מקבל הם מאנשים שמספרים כיצד אלכוהול או סמים החריבו את חייהם והרסו את משפחותיהם.”

“לרגע הרגיש הדרג כאילו זה עתה חזרו מכיבוש מחוז מרוחק בכוחות עצמם בלבד. הם הרגישו, למעשה, מלאי מרץ עד מאוד, וזה היה כנראה בדיוק האופן שבו ליידי רמקין הייתה מנסחת זאת, ובוודאי כמה וכמה אותיות באלפבית רחוק מהאופן שבו הם הרגישו בדרך כלל.”