צעצועים

“כילד נהגתי להתלונן בפני אבי על כך שאין לי צעצועים, והוא היה אומר (קלוורו מצביע על ראשו שלו) זהו הצעצוע הגדול ביותר שנוצר אי פעם. כאן טמון סוד כל האושר.”

“החיים קצרים, ולכן אני לא בוחנת אנשים; כי כולנו נכשלים במבחנים לפעמים, אבל זה אמור להיות בסדר! אני לא משחקת משחקים עם אנשים; כי אנשים אינם צעצועים. ואני לא מסכנת את מה שאינני רוצה לאבד; כי אם אאבד אותו, זה בהחלט יהיה ההפסד שלי ולא שלהם! כמה קצרה היא החיים, את שואלת אותי. ובכן, החיים קצרים כמו טיפה אחת בנצח. אני שוחה בטיפה אחת בלבד באגן הזה של מים נצחיים, ואחרי שהטיפה הזאת מתאדה, היא נעלמת! אבל אז אפשר לטעון שאם החיים הם רק טיפה, אז למה בכלל לטרוח? ובכן, כן, זו טיפה, אבל זו טיפה בעלת משמעות, טיפה שאי אפשר לשכוח, וטיפה יפה! היא כל כך בלתי נשכחת, שכאשר תחזרי שוב, אם תבחרי בכך, תזכרי בה בחלומותייך בלילה! אז את רואה, אני לא בוחנת אנשים, אני לא משחקת משחקים, ואני לא מסכנת את מי ואת מה שאינני רוצה לאבד.”

“מעטים מן המיזמים, אם בכלל, אני מוצא כבעלי בשלות מטבעם או כבלתי בשלים מטבעם. בשלות אינה מוגדרת לא על ידי העדפותיו הספציפיות של אדם ולא על ידי פעילויותיו הספציפיות; אלא היא מוגדרת על ידי עוצמת אופיו של האדם.”

“הסקרנות הרגה את החתול, אבל לא לפני שלימדה אותה שדבורי דבש אינן מתוקות, שציפורי ציוץ מגיבות לאט, שעכברים יכולים לשמש גם כצעצועים וגם כמזון, שכלבים גדולים אוהבים להתכרבל, שנפילה אינה תעופה, ששמנת נוזלת מפרות עצלות, שיש להימנע ממים בכל מחיר, שמרחצאות אינם דורשים להירטב, שחסד ואכזריות נופלים לעיתים קרובות מאותה יד, ושמנועים נותרים חמימים בנוחות זמן רב אחרי שהמנוע כבה.”

“נכדים הם הצעצועים של סביהם וסבותיהם”

“המודעות לנעורינו האבודים, והיותה טעונה בידיעה מוקדמת של גורלנו, היא עול כבד מנשוא. אף על פי כן, המודעות לצעדו הבלתי נמנע קדימה של הזמן וההבנה של ארעיותנו הן מרכיב מרכזי באנושיותנו. המודעות לזמן משמשת דקירה מתמדת בצלענו. היא מעצבת את תחושת היותנו ומשחקת באיזוננו הנפשי.”

“אין הסתבכות במקום שיש אמת, ובמקום שאין אמת, יש הסתבכות של משחק ב״צעצועים״ (אינטראקציה עם אנשים).”

“אם אלוהים היה העושה, מתי יהיה לזה סוף?! (אם) אלוהים הוא הבורא והוא יצר אותנו, אנו נעשים הצעצועים שלו, אז זה הסוף? מתי נשתחרר? איש אינו עליון עליך ואיש אינו ‘תחת ידך’ (כפוף לך).”

“המבוגרים המאושרים ביותר הם אלה שמעולם לא קברו צעצועים ישנים או נטשו חברים דמיוניים.”

“עבור הפילוסוף, שפה, מחשבה ותשוקה הן אותו הדבר. רעיונות הם אישיים לפילוסוף; הם מבטאים את תשוקתו האנושית ומנסחים את רעיונותיו החדשים בשפה. רעיונות הם יותר מאשר מושגים גרידא, זוטות שהמוח הפילוסופי מתעסק בהן. רעיונות מספקים הן את המבנה והן את החיוניות הפנימית שמחזיקה יחד את המבנה המושגי של הוגים גדולים.”