צ'וי בל ק'

“אתה יכול להיות האדם היפה ביותר בעולם וכולם רואים אור וקשתות בענן כשהם מביטים בך, אבל אם אתה עצמך לא יודע את זה, כל זה אפילו לא משנה. כל שנייה שאתה מבלה בספק בערכך, כל רגע שאתה משתמש בו כדי לבקר את עצמך; הוא שנייה מחייך שמתבזבזת, הוא רגע מחייך שנזרק לפח. זה לא כאילו יש לך לנצח, אז אל תבזבז אף אחת מהשניות שלך, אל תזרוק אפילו אחד מהרגעים שלך לפח.”

“הפחדן אומר בלבו: אין אהבה. משום שבעומדו בצל קיומה הגדול, המפואר והעוצמתי של האהבה, רוחו הקטנה נותרת חשה קטנה עוד יותר ופחות משמעותית. ולכן הוא בוחר להכחיש את קיומה של האהבה לחלוטין. משום שהוא קטן מדי מכדי שתהיה לו.”

“ואז הבנתי שהסיבה לכך שדברים טובים לא קרו לי לעיתים קרובות כפי שרציתי שיקרו, הייתה שבפועל אני עצמי הייתי דבר טוב שהיה צריך לקרות. הייתי צריכה לקרות לי, לאנשים אחרים ולעולם. וכך קריתי.”

“אתה יכול להרגיש כל דבר. הכול חופשי עבורך להרגיש. אבל אני מבטיחה לך שאם תאפשר לעצמך להרגיש קנאה ואז לשחות בה, הקנאה הזאת תשמיד אותך ואת האנשים סביבך. קנאה אינה דומה לכעס. קנאה אינה ימין ואינה שמאל, היא אינה באף קצה של קורת האיזון. איש אינו זקוק לה ואני יכולה להבטיח לך שברגע שתמסור את עצמך לה, תיאכל מבפנים. קנאה יכולה אפילו לאכול עמים, להעמיד אותם זה מול זה ולמשוך אומה שלמה מטה אל קריסה פנימית.”

“אני חושבת שהסיבה לכך שאני לא קוראת כל כך הרבה היא שכפי שראיתי, ספרים שלמים מסתכמים בטיפה של תמצית. אפשר לקרוא ספר מלא בעשרת אלפים מילים, ובסוף לסכם אותו במשפט אחד; אני יותר בעד המשפט האחד. אני יותר בעד התמצית. זה כמו שצריך משאית מלאה ורדים כדי להפיק טיפה אחת של שמן ורדים; אני לא רוצה להתעסק עם המשאית המלאה ורדים כי אני מעדיפה לצאת משם עם טיפה של שמן ורדים. לכן, בדעתי, כתבתי מאתיים ספרים. למה? כי יש איתי מאתיים בקבוקונים, ובכל אחד מהם טיפה אחת של תמצית!”

“זה צריך להיות זכות להיות מסוגלים לומר למישהו אני אוהב אותך. זה לא צריך להיות משהו שאנשים אומרים רק כי מתחשק להם. זכות שצריך להרוויח. אומרים שצריך להרוויח את הזכות להיות נאהב; לא, אהבה היא ללא תנאי, אם אתה אוהב מישהו, הוא לא צריך להרוויח אותה. אבל. הזכות לומר למישהו שאתה אוהב אותו? את זה צריך להרוויח. צריך להרוויח את הזכות שיאמינו לך.”

“אנשים גאים שמתחתנים אינם איום על מוסד הנישואין. אתם יודעים מהו איום על מוסד הנישואין? בגידה היא! שנאה היא! חוסר סליחה הוא! אדישות היא! קרות לב היא! פחד הוא! ואתם יודעים מהו איום על הילדים? זה לא הורים גאים! לרוב הילדים הגאים יש הורים סטרייטים! והרבה הורים גאים מגדלים ילדים סטרייטים, מכובדים! האיום על ילדים אינו שהוריהם גאים; האיום על ילדים הוא שהוריהם אינם אוהבים זה את זה! אינם דואגים זה לזה! אינם משוגעים זה על זה! אלימות במשפחה היא איום על ילדים. טיפשות היא איום על ילדים. בריכת שחייה בחצר האחורית בלי השגחה היא איום על ילדים!”

“הסליחה היא דבר מוזר מאוד, בכך שלא רק עליך לדעת כיצד לסלוח; אלא עליך גם לדעת כיצד לקבל סליחה. שני ההיבטים הללו חשובים באותה מידה. כשמישהו סולח לך— תאמין בזה.”

“הגעתי לקבל את התחושה של לא לדעת לאן אני הולכת. ואני אימנתי את עצמי לאהוב אותה. כי רק כשאנחנו תלויים באוויר בלי שום נחיתה באופק, אנחנו מכריחים את כנפינו להיפרש, והנה סוף סוף מתחילים את מעופנו. וכשאנו עפים, ייתכן שעדיין לא נדע לאן אנחנו הולכים. אבל הנס טמון בפרישת הכנפיים. ייתכן שלא תדע לאן אתה הולך, אבל אתה יודע שכל עוד תפרוש את כנפיך, הרוחות יישאו אותך.”

“לפעמים פשוט לא יודעים בדיוק מה עומד לקרות. וזה מפני שלפעמים פשוט אין לנו שליטה על הנסיבות בחיינו. הדבר המדהים הוא שבזמנים האלה אנחנו צונחים חופשי דרך השמיים! כל מה שיש לנו הוא הנשימה בריאותינו כאן ועכשיו, וזה פשוט מסחרר! וזה דורש ענווה כדי לקבל שאולי לא יהיה לנו כרגע הכול בידיים שלנו — אבל שמה שיש לנו כן טוב, כן שווה לשמור עליו. גם אם משהו עדיין אינו הכול, הוא יכול להיות שווה הכול, ממש עכשיו! כל מה שצריך הוא לפרוש את הידיים באוויר ולהתחיל לדאות!”

“זה כאילו אני נכנסת לרכבת הרים, ויושבת שם בזמן שהיא עולה ויורדת והופכת על פיה ולפעמים אני נזרקת החוצה ואני נחבטת בראש, אבל אני זוחלת חזרה פנימה שוב, וברגע שאני שוב בפנים, היא פשוט ממשיכה לנסוע ולנסוע שוב... כל זה, כדי שאוכל לגלות דברים ואז אני כותבת על הדברים שאני מגלה כדי שאתם תוכלו לגלות אותם ממני. כל החבלות, כל הפצעים, כל המכות בראש, כל הצלקות, רק כדי שאוכל לקחת את זה ואני יכולה לכתוב את כל הדברים האלה, ולפעמים אני אומרת "אלוהים, אני לא רוצה להיות יותר ברכבת ההרים הזאת." אבל כשאני חושבת על זה, אם אני לא ממש כאן, אז איפה לעזאזל אהיה? על המדרכה? לא נולדתי לעמוד על המדרכה, נולדתי לעוף משוגעת בשמיים!”

“התחתן עם האדם שגורם לך להרגיש שאתם יכולים להתמודד עם החיים יחד. כי זה מה שזה. זה על להתמודד עם החיים יחד.”

“אני מאמינה בנשים שמרימות נשים אחרות. הדבר היחיד שהופך את המגדר שלנו לחלש יותר הוא העובדה שאנחנו המגדר שפחות סביר שיעמוד לצד האחר. אנחנו המגדר שסביר יותר שינסה לגרום לאחרת להיראות רע, וכשאחת מאיתנו כבר במצב רע, במקום להיות טובות, אנחנו דוחפות אותן לתעלות. וזה מה שהופך אותנו לחלשות, שום דבר אחר. אם נוכל לשנות את זה, נוכל לשנות את כל המבנה של היותנו נשים, אני באמת מאמינה בזה. באופן אישי, גדלתי כשאני מעריצה נשים אחרות ורוצה להיות חברות שלהן, אבל למרבה הצער, למדתי בדרך הקשה שהן היו אלה שיפגעו בי. נשים פוגעות בנשים אחרות לעיתים קרובות מדי, וזו עובדה. הייתי רוצה לראות לא רק שלא נפגע זו בזו; אלא שנעשה מאמץ מודע לשמוח בשביל אחרת כשהיא שמחה, לקוות לטוב ביותר בשביל אחרת כשהיא מצליחה יותר, ולהרים אחרת כשהיא למטה. אנחנו יודעות שכל כך רבות מאיתנו קשות, קרות ואנוכיות, ואנחנו מנסות להגן על עצמנו זו מפני זו, זו המציאות. אבל זו גם מציאות שמה שהוא אמיתי יכול להשתנות. אז זה אומר שאנחנו יכולות לשנות את זה.”

“לפעמים אני מתגעגעת כל כך לאדם שהייתי לפני שהעולם קרע אותי בכל כך הרבה מקומות. אילו רק "הם" היו יכולים פשוט לתת לי להישאר ככה.”

“זה הזמן שאפסיק להתייחס לעצמי, לחשוב על עצמי, לתכנן עבור עצמי, לפי קווי הרשת והלוחות הזמנים וההנחיות של אנשים. אני אתרחב ביקום הזה, לא אשאר על הקווים ולא בתוך הקווים ששרטט העולם הזה.”

“אני חושבת שאחד הדברים הגרועים ביותר שאפשר לעשות לאדם הוא להציג אותו באור שלילי ולצבוע אותו בגוונים שליליים, באמצעות המחשבות הזדוניות שבמוחך. לכולנו יש איזשהו מכשיר הקלטה בחלק האחורי של מוחנו, רצועת סרט, ויש הרבה מחשבות שליליות שנטמעות על גבי רצועת הסרט הזאת, והמוחות שלנו פועלים כמו מקרנים; מקרינים את כל הדימויים האלה על הבד החדש שניצב מולנו! זהו אמנות אפלה ומזיקה שאדם נוטל בה חלק, כשהוא צובע את הבד החדש בצבעים ישנים! עלינו לשחרר את זה, פשוט עלינו לשחרר את זה. אדם אינו כל שאר הדברים שקרו לך; אדם הוא בד יפהפה שכבר מצוירת עליו תמונה, ואתה צריך לשבת בשקט ולראות בבירור ולהביט בתמונה הזאת. ואז אתה צריך להיזהר מאוד באילו צבעים אתה טובל את מכחולך לפני שאתה עושה סימנים חדשים על מה שניצב מולך. אל תעשה את הטעות של לפגוע באחרים ובעצמך, בכך שתצבע אותם בצבעים שאינם שלהם.”

“אפשר לראות את כל העולם כולו בעיניו של אדם שיודע פשוט לעמוד שם ולקלוט את כולו לתוכו, אבל אז אפשר להביט בעיניו של מישהו אחר וכל העולם כולו נעלם, וכל מה שנשאר הוא אתה.”

“אלוהים והגורל אינם נגדנו, אלא הם בעדנו; הם אלה שלעולם אינם שוכחים את הדברים שכבר מזמן שכחנו, אלה ששומעים את משאלות לבנו שגם ראשינו שלנו אינם יכולים לשמוע, והם אלה שלעולם אינם שוכחים מי אנחנו באמת, זמן רב אחרי שמוחותינו שכחו את הדימויים של מי שאנחנו. אנו באים מאלוהים ואנו שייכים לגורל, אך מסיבה כלשהי של בורות אנו חושבים שלהיות אדוני גורלנו וקברניטי נשמתנו פירושו לרשום הכול על דף ולתכנן הכול על גבי רשת! דברים כה גדולים צריכים להיעשות, ואנו חושבים שהם מושגים בדרכינו הפרימיטיביות! לא. עלינו רק לדעת מה אנו רוצים. ולרצות את מה שאנו רוצים. ואז לעוף גבוה מספיק כדי לראות את כל מה שאנו רוצים, אך עדיין לא יכולנו לראות.”

“אני לא מעוניינת בכך שהעולם יסתובב סביבי; זה רעיון משעמם מדי. אני מעדיפה להסתובב סביב העולם ולנסות להשאיר את טביעות האצבעות שלי, בכל מקום. טביעות האצבעות שלי מעורבות עם כל טביעות האצבעות האחרות ועם כל הצחוק ועם כל הדברים היפים כמו הכרת תודה, חסד, נאמנות ופרחים.”

“ההורים שלנו יכולים להראות לנו הרבה דברים: הם יכולים להראות לנו איך עלינו להיות ואילו דברים עלינו לשאוף אליהם, או שהם יכולים להראות לנו איך לא להיות ואילו דברים עלינו להתרחק מהם; ואז ייתכן שיהיו לך הורים שמראים לך את כל הדברים שבך שמהם אתה רוצה להיפטר, ואתה מבין שהתכונות האלה אינן שלך כלל, אלא רק סימנים של הוריך שנשפשפו אליך”