צ'וי בל ק'

“יש עדיין כמה אנשים נפלאים בעולם הזה! הם יהלומים לא מלוטשים, אבל הם כאן! תמצא אותם כשאתה נופל — הם אלה שמרימים אותך, שלא שופטים אותך, והיית צריך ליפול כדי לראות אותם! כשאתה קם שוב, זכור מי הם החברים האמיתיים שלך!”

“אל תתאהב ברעיון של מישהו שמתאהב בך; תתאהב באדם. אל תתאהב ברעיון של להתאהב במישהו אחר; תתאהב באדם. אל תתאהב במושג, ברעיון, בתיאוריה... אל תתאהב ברשימה על דף. תתאהב באדם. תמיד, תמיד, זה חייב להיות האדם.”

“כשהייתי ילדה קטנה, הכול בעולם התחלק לאחת משתי הקטגוריות האלה: לא נכון או נכון. שחור או לבן. עכשיו, כשאני מבוגרת, הנחתי בצד דברים ילדותיים, ועכשיו אני יודעת שיש דברים שנופלים אל הלא נכון ויש דברים שנופלים אל הנכון. יש דברים שמסווגים כשחור ויש דברים שמסווגים כלבן. אבל רוב הדברים בעולם אינם אף אחד מאלה! רוב הדברים בעולם אינם שחורים, אינם לבנים, אינם לא נכונים, אינם נכונים, אלא שרוב הכול הוא פשוט שונה. ועכשיו אני יודעת שאין שום דבר לא בסדר בשונה, ושאפשר לתת לדברים להיות שונים, לא חייבים לנסות להפוך אותם לשחור או לבן, אפשר פשוט לתת להם להיות אפורים. וכשהייתי ילדה, חשבתי שאלוהים הוא האל שרואה רק שחור ולבן. עכשיו, כשאני כבר לא ילדה, אני יכולה לראות שאלוהים הוא האל שיכול לראות גם את השחור וגם את הלבן וגם את האפור, והוא רוקד על האפור! אפור זה בסדר.”

“כל מי שאומר "אני יודע איך להגיע אל אלוהים ואתה לא, עשה כך ועשה כך ולך לכאן ולך לשם" עומד להפוך ל־1. מאוד רב־עוצמה ו־2. מאוד עשיר. האמת הפשוטה היא, שאם אני עם אלוהים, לא פחות מכך גם אתה יכול להיות עם אלוהים באותו הזמן שבו אני איתו.”

“אני אדם פגום. פלג עם הרבה אבנים, שמיים כחולים וצלולים עם הרבה ציפורים שחורות. יש לי הרבה חסרונות. קשת שאינה ארוכה מספיק, לילה זרוע כוכבים עם עננים. אבל אני יכול רק להודות לאלוהים שאוהב אותי בדיוק כך, ואני יכול רק להיות אסיר תודה לאנשים בחיי שמקבלים את השמיים הכחולים והצלולים עם הרבה ציפורים שחורות ושסבלניים כלפי הקשת שאינה ארוכה מספיק. ובגלל זה, אני לומד אהבה, ובגלל זה אני אוהב את אלוהיי, ואני אוהב את האנשים האלה.”

“רק כשאתם מקבלים עד כמה כולכם שונים זה מזה, תוכלו לראות עד כמה כולכם דומים. אל תצפו מאף אחד להיות כמוכם, ואז תראו שאתם, במובנים רבים, כמו כולם.”

“היום ראיתי ינשוף עם עיניים שבורות. ינשוף עיוור עם עיניים שנראות כמו לילה אפל מלא כוכבים בהירים. פעם חשבתי שאיש לא יכול באמת לאהוב אדם שבור כל כך בהרבה מקומות. אבל לינשוף השבור יש שתי עיניים מלאות ביקום זרוע כוכבים, ואז הבנתי שאפשר לאהוב אותך בגלל השבירות שלך. לא רק למרותה. צריך רק מישהו שיודע איך ירגיש יקום זרוע כוכבים. גם שבור הוא יפה. ולפעמים אפילו יפה יותר.”

“לאנשים יכולות להיות דעות על כל דבר בעולם, אבל הדעות של אנשים מסתיימות במקום שבו מתחיל קצה האף שלי. הדעות שלך על אחרים יכולות להגיע רק עד המקום שבו קו החוף שלהם עצמו נמצא. העולם הוא שלך לקחת, אבל אנשים אחרים אינם שלך. מותר לאדם להחזיק דעה עליי רק אם אותו אדם סיים לחנך את עצמו על כל מה שקשור אליי. לפני שאנשים מחנכים את עצמם על כל מה שקשור אליך, אסור להם לפתוח את פיהם הארסיים ולהחזיק דעה עליך.”

“הבעיה בלחתוך את הטוב ביותר שבלבך ולתת אותו לאנשים היא ש-1. כואב לעשות זאת; ו-2. לעולם אינך יודע אם הם יזרקו אותו או לא. אבל אז עדיין עליך לעשות זאת. כי כל דרך אחרת היא פחדנות. בסופו של דבר, מדובר בלהיות אמיץ, ואנחנו רדופים רק על ידי הרוחות שאנו כולאים בתוכנו; איננו רדופים על ידי הרוחות שאנו משחררים. אנו רדופים על ידי הרוחות שאנו מכסים ומסתירים. לכן אתה משחרר את הרוחות האלה בתוך אותו החלק הטוב ביותר של לבך שאתה נותן למישהו. ואם האדם האחר זורק אותו? או שאינו רוצה בו מלכתחילה? יום אחד יבוא מישהו אחר, יחתוך מלבו בדיוק את אותה צורה משוננת שחתכת מלבך שלך, ויתאים את חתיכת הלב שלו לשארית שלך. חכה לאותו אדם. ואתה יכול למלא את החלק החסר שלו בנשמתך.”

“אנשים רבים מגדירים מי הם, על סמך מה שהעולם רואה כשהוא מביט בהם. הם בונים את עצמם כשהיסוד שלהם מונח על תפיסותיהם של אחרים. האם אחרים חושבים שהם טובים, אדיבים, חכמים, אוהבים? אבל אני מגדירה מי אני, על סמך האדם שמביט בי בחזרה במראה. אם היית האדם היחיד על פני כדור הארץ, בלי אף אחד שיראה אותך, יכיר את שמך, או יהיה אי פעם מודע לקיומך; איזה מין אדם היית? חיה למען האדם שמביט בך בחזרה במראה והיה האדם הזה גם אם אתה האדם האחרון על פני כדור הארץ. יותר מדי אנשים חיים למען מה שהעולם יחשוב ויראה; מעט מדי אנשים חיים למען נשמתם שלהם. האם אתה חכם, מצליח, עם הרבה רעיונות נהדרים? אבל אלה אינן שאלות חשובות. זו השאלה החשובה ביותר: האם אתה יודע לאהוב? לא אכפת לי אם אף אחד על פני כדור הארץ לא יכיר את שמי; האם אני מכירה את נשמתי שלי? האם אני יודעת לאהוב? אלה השאלות שאני שואלת את עצמי.”

“אהבה היא כמו עוגה טובה; לעולם אינך יודע מתי היא תבוא, אבל כדאי שתאכל אותה כשהיא באה!”

“פרחים שמוצעים למתים אינם יודעים את ההבדל בין המקום שבו יונח יופיים; הם אינם אומרים, זה אינו ארמון או זה אינו גן; הם פשוט כך. הם פשוט יפים, בלי להתחשב אם הם מונחים על קבר או בטירה. פרחים פשוט יפים, בין אם הם צומחים בצד הדרך ובין אם בגן מטופח. אילו כולנו היינו כמו פרחים, אז כולנו היינו יפים, בלי להתחשב למה או איך. אנחנו פשוט כך. אנחנו פשוט יפים.”

“אם תשאל את האדם הדתי "במה אתה מאמין?" הוא יספר לך על דבר אחד. אבל אם תשאל אותו "במה אינך מאמין?" הוא יספר לך על הרבה, הרבה דברים! ואם תשאל אתאיסט "במה אתה מאמין?" הוא יגיד "בשום דבר." ההבדל היחיד בין אתאיסט לאדם דתי הוא דבר אחד. אם הדבר האחד הזה לא היה שם, לא היה שום הבדל כלל! כשאני אומרת שאני מאבדת את הדת שלי, אינני אומרת שאני מאבדת את האמונה שלי; אלא שאני מאבדת את חוסר-האמונות שלי.”

“אלה הדברים הקשים שנשברים; דברים רכים לא נשברים. זו הייתה הארה שהייתה לי היום, ואני פשוט תוהה למה לקח לי כל כך, כל כך הרבה זמן לראות את זה! אפשר לבזבז כל כך הרבה שנים מחייך בניסיון להפוך למשהו קשה כדי לא להישבר; אבל דווקא הדברים הרכים הם אלה שאי אפשר לשבור! הדברים הקשים הם אלה שמתנפצים למיליון רסיסים!”

“אני לא מבינה דייטים.. ואת שאר הדברים שאנשים עושים.. כל מה שאני יודעת הוא שעליך למצוא את האחד שאתה מזהה. האחד שנותן לך ארבע זרועות, ארבע רגליים, ארבע עיניים, ושיש לו החצי האחר של הלב שלך. יש רק אחד כזה, אז בשביל מה כל שאר הדברים? כמו דייטים?”

“אחוז/י בחפות לבך בכל מחיר! כי היא הניצוץ האלוהי שאיתו נולדת. אל תיתן/י לטרולים לגנוב את אלוהיותך.”

“תצליח לשמור אישה מאוהבת בך, רק כל עוד תוכל לשמור אותה מאוהבת באדם שהיא הופכת להיות כשהיא איתך.”

“אחד המתנות הטובות ביותר שאתה יכול לתת למישהו הוא פרספקטיבה רחבה יותר. זו גם אחת המתנות הטובות ביותר שאתה יכול לקבל. לכן אם נתת למישהו פרספקטיבה רחבה יותר, אל תרגיש רע עם זה (עם הסרת כיסויי העיניים שלהם והצורך לצפות בהם מתכווצים באור השמש החדש); אני יודעת שזה קשה, אבל אתה עושה להם טובה שתישאר לאורך זמן. ופרספקטיבה רחבה יותר יכולה להיות קשה גם לך עצמך לקבל, בהתחלה (בזמן שאתה מצמצם עיניים כשהשמש צורבת את עיניך שלך), אבל אחר כך תגלה שאתה חוזר אליה, גם אם נטשת אותה כמשהו חסר ערך; יום אחד תחפש אותה. או שהיא תגדל עליך. פרספקטיבה.”

“נשמה עדינה ומתוקה, תמימה, יכולה לבוא מכל מקום, מכל רקע. זהו טבעה של הנשמה, ובפנים היא באמת אינה יכולה להשתנות. נשמה כזאת עשויה לבוא להאמין בלגלוגים של נסיבות החיים, ושל האנשים שיצרו את אותן נסיבות, כשבידיה רק זיכרונות של ההשתקפות האמיתית של מי שהיא באמת. הנפילה מתחילה כאשר נשמה יפה מתחילה להאמין שאינה יפה.”

“אנו ממתינים למוחות סופיים שיאמתו דברים אינסופיים — זוהי עדות לטיפשות האנושית.”