צ'וי בל ק'

“בטח בסיפור שלך, הוא חזק דיו. לעיתים קרובות, לא חוסר הכוח הוא המאבק שלנו; אלא חוסר המודעות שלנו לכוח שיש לנו, שהוא המכשול הגדול ביותר שעלינו להתגבר עליו.”

“הפלייבוי אינו בהכרח גבר שיש לו הרבה חברות, או גבר שיש לו הרבה נשים, או גבר ששכב עם הרבה נשים. זה ישן. אבל יש זן חדש של פלייבוי, והוא הגבר שנשאר רווק בניסיון לגרום לכל אישה להרגיש כאילו הוא שייך לה, הוא נשאר בתול כדי לגרום לכל אישה להרגיש כאילו היא תהיה הראשונה, ובסופו של דבר הוא עשוי לבחור אישה מאוד לא מושכת כדי להתקשט לצדו, כך שבכל הנסיבות הוא יזהר כיפה יותר. זהו הזן החדש של הפלייבוי. והוא זן מרושע מאוד.”

“אפשר לדבר עם מישהו במשך שנים, כל יום, ועדיין זה לא יישא את אותה משמעות כמו מה שאפשר לחוות כשאתה יושב מול מישהו, בלי לומר מילה, ובכל זאת אתה חש את האדם הזה בלבך, אתה מרגיש כאילו הכרת את האדם הזה לנצח.... קשרים נוצרים בלב, לא בלשון.”

“החיים מתחילים כשאנחנו מתעייפים מהשטויות של עצמנו. כולנו חייבים להתעייף עד זוב דם מהשטויות של עצמנו, כדי שהחיים שלנו יתחילו.”

“מה אם היית יכול לבחור יום אחד מחייך, והכול היה מפסיק להשתנות, כל יום היה דומה וניתן להשוואה לאותו יום אחד, תמיד היו איתך אותם אנשים? אם היית יכול לעשות את זה, היית עושה זאת? היית בוחר את היום הזה ועושה את הבחירה הזאת? אנחנו כמהים לכך שהדברים יפסיקו להשתנות, אנחנו מאחלים שהדברים לעולם לא ישתנו. אבל אם היינו מקבלים את מה שרצינו, יש כל כך הרבה דברים טובים יותר, שלעולם, לעולם לא היינו יודעים עליהם. כמובן, הדברים היו נשארים כפי שהיו באותו יום נפלא אחד, אבל אז לא היה שום דבר אחר שם בחוץ, לעולם. אז האם אתה יכול לזכור את היום הראשון שבו הכול באמת התחיל להשתנות? האם יש דבר שיכול להזכיר לך? שלי הוא ורד כחול, וזה הרגע שבו הכול התחיל להשתנות כי זה היום שבו התחלתי להאמין בדברים שמעולם לא האמנתי בהם קודם; היום שבו מצאתי שלושה ורדים כחולים. תחשוב על יום השינוי הראשון שלך, האם אתה יכול לזכור את כל הפסגות החדשות שאליהן התרוממת מאז אותו יום? את כל האנשים החדשים? את כל הדברים והזמנים הטובים יותר? האם היית זורק את כל הזמן הזה לפח? אני לא הייתי. במקום זאת, אני רוצה סוף סוף לקבל את כל הדברים שלא יכולתי לשנות, שהובילו לכך שאני נמצאת ממש כאן, ממש עכשיו. אולי כולנו נושאים בתוכנו יום אחד שאנחנו מאחלים שנוכל לשמור לנצח, משהו שקיווינו שלעולם לא ישתנה. הגיע הזמן לשחרר את היום הזה, ולהמריא.”

“הבנתי; זה בתקופות שבהן אני רחוקה ביותר מהיסוד שלי שאני חווה את עצמי הכי הרבה. שאני רואה ומרגישה מי אני באמת, הכי הרבה! אני חושבת שכך זה עם שביט, את רואה, שביט נולד במרחבים החיצוניים של היקום! אבל רק כשהוא מעז להתקרב יותר מדי אל השמש שלנו או אל כוכבים אחרים הוא משחרר את ה"זנב" הלוהט מאחוריו ויורה בחוצפה דרך השמים! ומטאורים נשאבים אל האטמוספירה שלנו לפני שהם מתפוצצים כמו נפצים ומבינים שהם כוכבים נופלים! לכן אני נהנית להוציא את עצמי מהיסוד שלי, מאזור הנוחות שלי, ולהטיל את עצמי אל הלא נודע. כי דווקא ברגעים המפחידים האלה, בצעדים הלא בטוחים האלה, אני מצליחה לראות שאני כמו שביט שפוגע באטמוספירה חדשה: פתאום אני מאירה באור מופלא ואבקי אש מתחילים לנשור ממני! אני מגלה חיוך שלא ידעתי שיש לי, אני חושפת תחושה שלא ידעתי שקיימת בי... אני רואה את עצמי. אני כוכב נופל. מטר מטאורים. אבל אני לא עומדת לכבות. אני מניחה שאני יותר כמו שביט, אם כך. אני פשוט אמשיך לחזור.”

“אני מאמינה שהבעיה מספר 1 החשובה ביותר בארצות הברית כרגע היא העובדה שילדים הולכים לבית הספר ויורים בילדים אחרים. ושהילדים נפגעים כל כך בבית הספר ובבית, שהם מרגישים צורך לעשות זאת. ואז, העובדה שאנשים אינם מזהים זאת כבעיה מספר אחת בעלת החשיבות הגדולה ביותר שיש לטפל בה, היא הבעיה השנייה בחשיבותה!”

“לוסי נראתה כאילו היא כלואה בידי לגיון של אנשים בחייה שתמיד רצו את מה שנכון בשבילה. וכתוצאה מכך, בעיני כולם, היה לה הכול... ובכל זאת היא תמיד, תמיד הרגישה שאין לה כלום. אף אחד.”

“בחיי יש לי רק עוגן אחד, והעוגן הזה הוא אלוהיי. אני חושבת שאם תביטו מספיק מקרוב, תוכלו אפילו לראות זאת בעיניי; תראו מקום איתן, עוגן. זה אלוהים.”

“חבריי, אל תסגדו לקשיים. מה שאתם מסגדים לו הוא מה שליבכם יחפש, ומה שליבכם מחפש הוא מה שיהיה לכם. ואל תעשו רווח מצרה, כי תמיד תחפשו להשיג הון! השליכו את הגאווה הזאת! אל תעמידו את הצער על כן! אם תשאלו אותי אם הייתי מעדיפה שהיו לי הצערים שלי או לא, אגיד לכם שלא, הייתי מעדיפה שלא יהיו לי אף אחד מהם! ברגע של מצמוץ הייתי נפטרת מהם! אין לי גאווה. איני נשענת על קשיים ועל צער כדי לעצב אותי למישהי. איני מאפשרת לעצמי שיכתיבו לי. כשקושי וצער באים ודופקים בדלת, ואומרים: "אנחנו אחראים למי שאת היום, תני לנו להיכנס!" אני אגיד, בשבריר שנייה, "לא, אתם לא! לכו מכאן, אני לא חייבת לכם דבר!”

“אנשים שממוקדים בלהיות טובים יותר הם אנשים שלא נעלבים בקלות. אפשר להעליב רק את מי שאינם נמצאים בדרך של צמיחה והארה מתמדת.”

“רוצה לדעת מהי הדרך המהירה ביותר לאומללות? תבזבז את זמנך בשיפוט הסיבות של אנשים אחרים לאושר! כך תאבד במהירות את האושר שלך! בפעם הבאה שתביט לאחור על עצמך (כשלקחת הפסקה מלשפוט אחרים) תחשוב "אוי! לאן נעלם האושר שלי?" כי היית עסוק מדי במחשבה שאנשים גאים לא צריכים להיות מאושרים... או, אתה יודע, משהו כזה.”

“הם היו משני עולמות שונים. שני אנשים שונים לחלוטין. אבל עם התכנסותם, הם יצרו - הם מצאו - את דרכם שלהם, וביחד היה להם עולם משלהם, ובעולם שלהם, הם היו אותו הדבר. כל השאר שמחוץ לו - כל השאר היה שם, רחוק. והם יחד - הם יחד היו כאן. הם היו ממש כאן. הם היו אותו הדבר.”

“אלוהים עיוור לצבע. אבל אנחנו איננו אלוהים. אלוהים אינו צריך לראות צבע ושוני. אלוהים גדול הרבה יותר מכל זה. אנחנו בני אדם. גורלנו הוא לגדול וללמוד זה מזה ועם זה את זה, ואין צמיחה, אין למידה, אין פלא ואין הוד בחיים אילו היינו כמו אלוהים. נועדנו לראות צבע ושוני. להכחיש אותם פירושו לחסר כבוד. לעוור את עצמנו אליהם פירושו להוליך זה את זה שולל. להתרחק מהם פירושו להכחיש לעצמנו צמיחה וידע.”

“כוכב נופל מן השמיים ואל תוך ידיך. ואז הוא מחלחל דרך הוורידים שלך ושוחה בתוך הדם שלך והופך לכל חלק ממך. ואז אתה צריך להחזיר אותו אל השמיים. וזו תהיה הדבר הכואב ביותר שתצטרך לעשות אי פעם ושעשית אי פעם. אבל מה ששייך לך שייך לך. בין אם הוא למעלה בשמיים או כאן בידיך. ויום אחד, הוא ייפול מן השמיים ויפגע בך בראש חזק מאוד, והפעם, לא תצטרך להחזיר אותו לשמיים שוב.”

“יש צמא כזה להיות מוכר, לא? מה יש בלהיות מוכר שיגרום לנו לרעוב לזה כל כך, בכל מחיר? אני חוששת שרבים מדי מאיתנו שכחו כי הרבה יותר אציל הוא המסע שאדם יוצא אליו כדי להכיר את עצמו; מאשר המסע שאדם יוצא אליו בחיפוש אחר תהילה. האם אין זה טוב יותר לדעת ולדעת ולדעת את עצמך, ואם יימצא שלבך אצילי, האם אין זה טוב יותר שתדע זאת בעצמך ובאמת; מאשר שתתרוצץ אחר המחשבות שאחרים עשויים לחשוב עליך? להיות מלכותי באמת בלב עדיף מלהיות מלכותי שקרי עם כס.”

“האם אתה באמת מאמין בגורל? איך אוכל שלא להאמין בגורל, כשאין הבדל בין הזיכרונות שלי לבין החלומות שלי בלילה? אין הבדל בין המציאות שלהם. ואם אני חולם משהו קודם, אני נזכר בו אחר כך כשאני באמת הולך במקום או מביט באדם שחלמתי עליו לראשונה. ימים אחר כך. או שנים אחר כך. גורל~ היא הולכת איתי.”

“אני חושבת שאנחנו כמו כוכבים. משהו קורה כדי לפוצץ אותנו מבפנים; אבל כשאנחנו מתפוצצים וחושבים שאנחנו מתים, אנחנו למעשה הופכים לסופרנובה. ואז כשאנחנו מביטים בעצמנו שוב, אנחנו רואים שאנחנו פתאום יפים יותר מכפי שהיינו אי פעם קודם!”

“אם מה שאתה מסוגל לתת לאחרים, בחיים האלה, הוא רק ביחס למה שקיבלת מאנשים בעברך— זה אומר רק דבר אחד. אתה קורבן של נסיבות החיים, מקבילה ישירה ומוחלטת של מה שנעשה לך. התרומם מעל לכך והפוך ליותר! היה טוב יותר ממה שקרה לך.”

“איש אינו יכול לשדוד ממך את שמחתך ואת שלוותך במהירות רבה יותר מאשר כאשר אותו אדם מצליח לגרום לך להרגיש כאילו אתה פחות ראוי מאלוהים בהשוואה לעצמו. הפתגם הישן "אתה בדרך לגיהינום, ואני בדרך לגן עדן" — הנאמר או המשתמע כלפי הזולת — הוא הדרך היעילה ביותר, ברוב המקרים, לגרום למישהו להרגיש טוב יותר עם עצמו; והוא אפילו לא צריך להוכיח שהוא טוב יותר בחיים האלה על פני האדמה, כי עכשיו הוא יכול פשוט לומר "חכה עד שאביט בך מלמעלה בעודך בגיהינום!" אבל אל תיתן לשדוד ממך את שמחתך ואת שלוותך; יחידים או קבוצות של אנשים כאלה אינם יודעים היכן אלוהים נמצא; הוא במרחק לחישה ממך, ותו לא.”