חרדה

“כל האנשים שואפים באינטואיציה לשוויון נפשי רגשי, לחירות מחרדה, ממצוקה ומחשש העלולים לגרום לאדם לאבד את האיזון הסימטרי של תודעתו. הטבע ייעד לבני האדם לחיות באופן נלהב וסקרני, תוך חקירה, שאיפה ויצירה מתמדות.”

“אל תבזבזו את זמנכם בניסיון לספק לאנשים הוכחות להונאה, כדי לשמור על אהבתם, לזכות באהבתם או להציל את הכבוד שהם רוחשים לכם. האמת היא זו: אם אכפת להם, הם יעשו מאמץ מיוחד כדי ללמוד את האמת. אם לא, אז הם באמת לא מעריכים אתכם כבן אדם. ברגע שאתם צריכים למכור לאנשים את מי שאתם, זה הרגע שבו אתם מרשים לעצמכם להאמין שכל דבר טוב שעשיתם או השגתם אי פעם היה בלתי נראה לעולם. וזה לא!”

“כאשר אתה נתקל במצב בלתי צפוי, אל תיכנס לפאניקה. עצום את עיניך, קח נשימה עמוקה והתפלל. זה ישחרר אותך מכל חרדה.”

“סיוטים הם לעיתים נדירות רמז מקדים לאירועים ממשיים, אך תמיד גילוי של פחדים ממשיים”

“לאלוהים יש משאבים בלתי מוגבלים כדי לענות על כל צרכיך”

“דיכאון הוא מצב של חרדה עמוקה”

“כל רצף מחשבה שמצמצם חרדה יתחזק עם הזמן. הרצף יישמר במהלך התפתחותו של האדם ויופעל בהקשרים שבהם עשויה להתרחש הפרכה של האמונה. לכן, כל סוג של הפרכה של אמונותיו הדתיות של אדם רק מחזק את האמונות הללו.”

“גלות מן החברה מאפשרת לאדם להתנתק מפעילויות חסרות משמעות ולפתח מודעות מודעת. מאבקו האמיץ של אדם להעלים את חרדת הגלות החברתית מניב תובנות על משמעות היותו אנושי. אנו יכולים להדיח אי־שקט רגשי באמצעות חיים במצב קיום מוגבר. האופן שבו אדם פותר את החרדה העצומה ואת הסחרחורת שמקורן בהתבוננות באי־הנמנעות של המוות, בחירותו של האדם, באחריות המוסרית הנלווית לחיים בדרך שנבחרה, בבדידות הקיומית, ובאפשרות של האין, קובע מסגרת פילוסופית מנחה. אדם אינו צריך להתחרט על סילוקו מן החברה, משום ששחרור מן האילוצים המוסריים והחברתיים מעודד למידה ותודעה מתקדמת.”

“דימאנשופוביה: פחד מימי ראשון, לא במובן דתי אלא כמצב המשקף פחד מזמן לא מובנה. ידוע גם כחרדה א-קלנדרית. אין לבלבל זאת עם דידומיניקפוביה, או קיריאקפוביה, פחד מיום האדון. דימאנשופוביה היא מצב נפשי שנוצר על ידי המודרניזם והאינדוסטריאליזם. הסובלים מדימאנשופוביה אינם אוהבים במיוחד את התקופה שבין חג המולד לראש השנה, כאשר ימי השבוע מאבדים את משמעותם והזמן מיטשטש ליום ראשון מתמשך. דרך אחרת לבטא דימאנשופוביה עשויה להיות "חיים בעולם ללא לוחות שנה". ביטוי פופולרי של מצב זה אפשר למצוא בשיר הפופ "Every Day is Like Sunday" של מוריסי, שבו הוא מתאר הליכה על חוף לאחר מלחמה גרעינית, כאשר כל יום בשבוע מרגיש עכשיו כמו יום ראשון.”

“תמיד יש דברים מסוימים שהם ודאיים ותמיד יש דברים מסוימים שאינם ודאיים עבורנו לחשוב עליהם בכל יום, וכאשר דברים כאלה יסתיימו, תמיד יהיה משהו לחשוב עליו”

“שחררי את כל החרדה שלך. חבקי את שלום האל.”

“לכולנו יש בעיות. או ליתר דיוק, לכל אחד יש לפחות דבר אחד שהוא רואה בו בעיה.”

“דאגה לא מונעת ממחר לרדת גשם, אבל היא כן מונעת מהיום להיות שמשי.”

“איך אפשר ללכת בעקבות הלב שלך, אם אינך יודע מדוע הרשת לו להיות ריק כל כך הרבה זמן ולא היה לך האומץ לתקן זאת?”

“בכל חוויה אנחנו יכולים לבחור אהבה או פחד כתגובה. האופי שלך נבנה מן האחוזים של הבחירות האלה, ואז הוא מעצב את חייך.”

“אהבה לא אמורה לגרום לחנק ולמוות אם היא באמת אהבה. אל תארזו מישהו בתוך כלוב לא נוח רק משום שאתם רוצים להבטיח את ביטחונו בחייכם. הציפור יודעת היכן מקומה, ולעולם לא תעוף אל קן שגוי.”

“חצי מהזמן, רוח הקודש מנסה להזהיר אותנו מפני אנשים מסוימים שנכנסים לחיינו. בחצי השני של הזמן הוא מנסה לומר לנו שהתחושה הרעה שאנחנו מקבלים במצב מסוים אינה אשמתו של האדם האחר, אלא היא נובעת מהעכבות שלנו עצמנו. חיים מלאים בהטיה, שנאה, שיפוט, חוסר ביטחון, פחד, אשליה ותחושת צדקנות יכולים להעיב על נשמתו של כל אדם שאנו פוגשים. תפקידנו לעולם אינו להניח הנחות; במקום זאת עלינו להקשיב, לתקשר, לשאול שאלות ואז לשאול עוד, עד שנדע את עומק רוחו האמיתי של מישהו.”

“הדיכאון הוא מצב של חרדה עמוקה. טוב יותר להתפלל על הכל מאשר לחשוש על כלום.”

“כשאנשים פוגעים זה מפני שהם מרגישים שהם עומדים לאבד משהו. השאלה שיש לשאול היא: מה?”

“רוב האנשים מאושרים בערך במידה שהביטחון העצמי שלהם מאפשר להם להיות.”