אשם

“דמיינו את עצמכם רבים עם בן או בת הזוג הרומנטיים שלכם. המתח של המצב גורם למערכת הלימבית שלכם לפעול במלוא העוצמה, ואתם מוצפים בהורמוני לחץ כמו קורטיזול ואדרנלין. הרמות הגבוהות של הכימיקלים האלה גורמות לכם פתאום לכעוס כל כך, עד שאתם מתפרצים מול בן או בת הזוג שלכם ואומרים, ״הלוואי שתמות, כדי שאוכל לקבל קצת שקט בחיים שלי״. לנוכח הלחץ של המצב, ובשל המערכת הלימבית הפעילה מאוד, ה־PFC שלכם מאבד את חירותו לקבל את ההחלטה הנכונה, ואתם מתפרצים בשפה גסה מול בן או בת הזוג שלכם, דבר שעלול להרוס את מערכת היחסים שלכם. במילים פשוטות, בשל חוסר היציבות הנפשית שלכם, איבדתם את הרצון החופשי שלכם לקבל את ההחלטה הנכונה. אבל כשהשיחה מסתיימת, ואתם נרגעים לזמן מה, רמות הורמוני הלחץ שלכם יורדות לנורמה, ואתם שבים למצב הרוח העליז הרגיל שלכם. מיד ה־PFC שלכם מתחיל לנתח את השיחה הנפיצה שניהלתם עם בן או בת הזוג שלכם. פעילות בריאה של כל האונות המצחיות, ובעיקר של ה־PFC, מציפה אתכם לפתע בתחושת אשמה. המוח שלכם גורם לכם להבין שעשיתם משהו שטני. כתוצאה מכך, כעת אתם מוצאים את עצמכם מקבלים את ההחלטה המודעת להתנצל בפני בן או בת הזוג שלכם ולפצות אותו או אותה, לא משנה כמה מאמץ זה ידרוש, משום שה־PFC שלכם מעלה את הפתרון שזה הדבר הבריא ביותר לעשות למען חייכם האישיים. מכאן אפשר לראות שמה שאתם מכנים רצון חופשי הוא דבר שאינו עקבי. הוא משתנה בהתאם לבריאות הנפשית שלכם. חוסר יציבות נפשית או מחלה נפשית משתקת באמת את הרצון החופשי שלכם. וככל שהאונות המצחיות שלכם בריאות יותר, כך תוכלו לקבל החלטות טובות יותר. והדרך היעילה ביותר לשמור על האונות המצחיות שלכם בריאות היא לתרגל סוג כלשהו של מדיטציה.”

“האנשים השיפוטיים ביותר הם לעיתים קרובות אלה שמתלוננים הכי הרבה על כך ששופטים אותם. אלה שאינם מתלוננים ייראו כאילו הם אלה ששופטים.”

“עשיתי זאת בדרך הקשה (שיר)_________________________רבים מן החלומות הגדולים שחלמתי, חלמתי, כשפגשתי ניסיון כושל.החיים לימדו אותי להאמין ש רעיונות גדולים יכולים להתחיל מצריף עלוב.רבים מן הצעדים החזקים ביותר שעשיתי, עשיתי, כשקיבלתי את המבט האכזרי ביותר.התשוקה שלי דוחקת בי להבין שאת לעגי האנשים אני יכול לשאת.רבים מן המהירויות הגדולות ביותר שהשגתי, השגתי כשנכתמתי במרירות.תחילה חשבתי שהדרך היחידה היא לפרוש כאשר ניסיתי שוב, כבר לא היה בי אשמה.רבים מן ההחלטות האמיצות ביותר שקיבלתי, קיבלתי, כשחיי עמדו לדעוך.הייתי מתוסכל ובשל לשקוע. אבל אז שאפתי לשחרר את הדיו.רבים מן המסעות הארוכים ביותר שהתחלתי, התחלתי, בלי כל משאב; הכסף אזל.הסתמכתי על אלוהיי, בוראי, כל שחר ארוך ובערב הוא נתן לי שיר חדש.רבות מן השאלות הקשות ביותר שהתמודדתי איתן, התמודדתי איתן, כשלעגו לי.הן היו מטרידות מאוד ליישוב אבל אני גורם לזה לקרות, מעט מעט.ובכל זאת, לא אני, אלא האדון ישוע המושיע שנותן לי הצלחה.בו, דרכו ובאמצעותו יש לי החירות לעשות הכול במלוא המרץ.אינני רוצה ליהנות מן החירות הזאת לבדי.גם אתה חייב לצאת מאזור הנוחות שלך. זה לא קל, אבל אתה יכול לעשות זאת בכל זאת.ישוע הוא החיים, האמת והדרך.___________________________Israelmore Ayivor”

“המשיח הוא ידידנו; הוא גם המלך הצדיק. אלוהים הוא אבינו; הוא גם האדון הריבון. אפשר לומר שהנצרות היא גם דת וגם מערכת יחסים. ייתכן שלעתים קרובות תשמעו את הקלישאה שהיא אינה דת, אלא מערכת יחסים בלבד — שלדעתי היא אמירה עמומה מדי — ל״דת״ היו זה מכבר משמעויות והשלכות שונות, בהתאם למי שואלים או מאיזה מקום באים. בכנות, לפעמים נדמה שנוצרים אוהבים לחשוב שהם מגניבים מדי, חופשיים מדי וקרובים מדי ואישיים מדי עם אלוהים מכדי להיות כמו דתות אחרות. אולי אפשר לטעון כך, אולי זה אכן המצב, שכן כך כתוב: ״אינך עוד עבד לחטא, אלא ילדו של אלוהים.״ לכן אפשר בהחלט לטעון שהנצרות איננה כלל איזו פילוסופיה דהויה שמרכזה אשמה חוקית ושמירה ריקה על כללים, כפי שהמודרניסטים מגדירים לעתים קרובות דת; אף כי לפי הגדרות אחרות אפשר גם להתגאות בכך שהיא ״הדת״ פשוט משום שהיא אמיתית ומיוחדת מכדי להיחשב ״עוד דת אחת״.”

“אלוהים שופט בני אדם מבפנים החוצה; בני אדם שופטים בני אדם מבחוץ פנימה. ייתכן שלאלוהים, חולה נפש קיצוני מצליח למדי בכך שהוא עובר חודש בלי רצח, כי הוא נלחם בחוסר האיזון הכימי שלו והצליח; לעומת זאת, ייתכן שהאיש הבריא, המסוגל והיציב שמעולם לא רצח בחייו, אך עבר חיים שלמים ביודעין, ברצון, מבלי לאהוב איש מלבד עצמו, יהיה אז נתון לשיפוט חמור יותר מאשר חולה הנפש הקיצוני. ייתכן שכך יהיה שאלוהים יעמוד לצד החלשים ויערער על החזקים.”

“צ'רץ' עשה את מה שהוא נהג לעשות לעיתים קרובות כשהפילו אותו — שכב על גבו, כשכל ארבע רגליו באוויר, והעמיד פני מת כדי לעורר רגשי אשמה אצל בעליו.”

“אני לעיתים קרובות אשם בציפייה לגרוע מכול כדי להימנע מאכזבה ולקבל בברכה הפתעה”

“אם ילדיכם יודעים מי הוא אלוהים, הם ידעו מי הם, בלי קשר למקום שבו אתם או הם קוראים לו בית.”

“אל תשכנע את עצמך להתאהב במישהו. או שאתה מאוהב או שאתה לא. אהבה אמיתית אינה בחירה. זה משהו שאתה יודע בלבך כאשר כל האשמה, הספק והפחד מוסרים.”

“רגשות האשמה לוקחים את הביטחון העצמי, מפחיתים את ההערכה העצמית, ומזמינים פחד, בלבול, אכזבה, דיכאון וכו׳”

“כל אותה עת, פחות הטריד אותי ללכת בדרך של יושרה ויותר נשאבתי אל מצפן מכויל על פי חמדנות. ועם מצפן כזה, איך זה שאני מתקשה להבין מדוע אני נמצא במקום שבו אני נמצא?”

“תמיד היה אמיתי, ותהיינה לך פחות ביקורים של חרטה, אשמה או פחד.”

“לפני אלפיים שנה הזמין אלוהים עולם מושחת מבחינה מוסרית אל מרגלות הצלב. שם החזיק אלוהים את חטאיך ואת חטאיי בלהבות עד שכל שמץ אחרון של אשמתנו נצרך.”

“אלוהים אינו יכול להסיר את משאות לבך, אך הוא ינחה אותך לאן ללכת, מה לומר ומה לעשות, כדי לשחרר את עצמך משרשראותיך.”

“הצלב הוא אהבתו הסובלת של אלוהים הנושאת את אשמת חטאו של האדם, והיא לבדה מסוגלת להמיס את לבו של החוטא ולהביאו לידי תשובה לשם ישועה. כי הוא עשה אותו לחטא בעדנו [2 קורינתים 5:21, KJV]”

“מה שהוא יודע עכשיו הוא שאשמה אינה הסיבה היחידה שאנשים מתאבדים. לפעמים אפשר פשוט להשתעמם מטלוויזיית אחר הצהריים.”

“זהו הרגע הנוכחי. למד כיצד לבלוע אותו בלי פחד או אשמה.”

“הקורבנות שאנו מקריבים כדי להישאר בריאים, כדי להיראות טוב, המאכלים הטעימים שאנו מוותרים עליהם, רגשות האשם, האימונים — כל הדברים הללו דורשים משמעת רבה, אכפתיות, ואפילו סוג של אהבה עצמית פרדוקסלית, מכחישה את עצמה, כדי שיוצאו אל הפועל כראוי. אולם מצער הוא שכל כך רבים מאיתנו כיום אינם נלהבים באותה מידה מקדושתנו הרוחנית כפי שאנו נלהבים מבריאותנו הגופנית. אכן, שניהם חשובים — עלינו לעבוד את האל בכל היבט של חיינו — ואחד מהם אף, במובן מסוים, כרוך באחר. אף על פי כן, חוסר הפרופורציה הזה בסדרי העדיפויות האמורים עדיין צפוי בהחלט: אנחנו בני האדם תמיד נטינו לחבב את מה שבאופנה ואת הצד החולף של הדברים, ולעשות את מה שנחשב לשווא בעיני האדם לפני מה שנחשב חיוני ונצחי בעיני האל (כלומר, "לנקות את החלק החיצוני של הכוס של האדם בעודו מותיר פנים מלוכלכות"). אך במובן מסוים, כל זה רק מראה שהאדם ששונא משמעת בכל לבו שונא את עצמו בכל לבו; שכן בתוך הרוח הוא המקום שבו הקדוש ברוך הוא שופט בריאות אמיתית או מחלה.”

“איזה אדם אי־פעם מתנצל בגלוי על הוצאת דיבה? אין זו כל כך תחושה של הוצאת דיבה, אלא של שקר עצום, מעשה עוול לא רק כלפי מי שהוציאו עליו דיבה, אלא גם כלפי אלה שהולכו שולל בתהליך. הוא הפך את כולם, כל אחד ואחד, לאויביו, ומשום כך הוא מוצף כל כך באשמה עד שיכחיש זאת עד קברו.”

“אלוהים לעולם לא יקרא לך בכיוון שיגרום לך לחטוא. עם זאת, הוא יקרא לך להיות יצירתי מספיק כדי למצוא דרך להגשים את מה שאתה רוצה בדרכים מכובדות.”